כשחלמתי על מעבר לתל אביב הלבנה, הקסומה והכל-יכולה אי שם בימי נעוריי המודל הייתה טלילה כץ.
טלילה כץ היא הדמות הראשית בסרט (ובספר) 'שירת הסירנה' – פרסומאית תל אביבית, צבעונית, מלאה באופי, שחולמת על אהבה גדולה נוסח הוליווד.
גם טלילה וגם אני בכל שנותינו התל אביביות לא הצלחנו להגדיר מה לעזעזעל אנחנו מחפשות שם.
שתינו חיפשנו הצלחה, הכרה, אהבה.. ניסינו להגשים את החלום שאני לא בטוחה ששתינו ידענו להגדיר מהו.
בסופו של דבר האהבה תמיד מנצחת – ללמוד, להשיג עבודה או דירה טובה זה רק מאמץ גדול… אבל אהבה זה סיפור אחר, לפעמים גם מאמץ גדול לא מגשים את חלום האהבה.
לשתינו היו שני מודלים:
אהבה גדולה, סוערת ונוצצת (עופר שטרסברג, שיחק: יאיר לפיד) או דווקא מישהו חם ואוהב שיקח אותה לשקט (כמו נח נאמן, שיחק: בעז גור-לביא ההורס!) – ראיתי את הסרט עוד בטרם עברתי לעיר הגדולה, וידעתי שזה בדיוק מה שיקרה לי… וזה מה שקרה.
התאהבתי לא אחת בשטרסברגים (ששברו לי את הלב, עד האחרון שריסק אותו לרסיסים) ורק אחרי שנים הבנתי שאני חייבת לצאת מעיר החטאים, עיר שהרסה אותי (והשליכה את כל חלומותיי הכמוסים לאשפה).
רק שנים, אחרי שיצאתי משם, הסכמתי להודות שאני אישה של נח נאמנים…
תמיד ידעתי שאני אישה של 'נח נאמנים' אבל כל כך רציתי שאחד כמו עפר שטרסברג יתאהב בי – חלמתי שמישהו מהעולם שאינו שלי יבוא וישלוף אותי מהצד השני של הרחוב … יקח אותי הישר למרכז רחבת הריקודים ויעניק לי שם מקום, יסמן אותי שטרסברגית מן המניין.
אחרי כל הסיבובים, הנפילות, שברונות הלב החלטתי להרים ידיים ולחזור ולהודות במי שאני באמת, במי שאני אוהבת ומעדיפה להיות – במקום שמרגיש לי נוח, מקום בו אני לא מגמגמת (וואו כמה גמגמתי עם השטרסברים, אני מגמגת כשאני לא במרחב הטבעי שלי) אלא מדברת בדיבור שוטף, מקום שמרגיש לי טבעי ולא מתאמץ.
היום אני בדיוק במקום הזה – בזוגיות עם האיש הכי מסקרן, משמח שמעניק לי 'בית', עושה את מה שאני אוהבת לעשות מבלי לתרץ תירוצים לעולם (אני כותבת.. לכו תסבירו לאנשים מה אני עושה.. אני לא סופרת, אני כותבת) והמרחק הזה מהחלום ההוליוודי לגבעה הצרפתית בירושלים הוא מרחק שמשמח אותי בכל בוקר מחדש.
ואתם? גם אתם ניסיתם בעבר להגשים חלומות בומבסטיים והוליוודיים? הצליח לכם? ספרו לי.
כרובית שלמה בתנור – מתכון סתווי מפתיע
הבוקר אני מגישה לכם מתכון מהמם שהכנתי במקרה, ללא כוונה ויצא מעולה.
קניתי אתמול כרובית טרייה-טרייה ויפייפיה .. החלטתי להכינה בשלמותה בתנור אבל במרינדה מיוחדת. ניסיתי והצליח לי. המרינדה על בסיס מיץ תפזים טרי וזה שוס.
הטעם התפוזי לא דומיננטי במנה אבל מעניק לה משהו קסום. דני אמר שזו מנת הכרובית הכי טובה שאכל.. מבחינתי, הצלחה גדולה.
מניחים בקערה את הכרובית השלמה עם מים פושרים וממתינים כעשר דקות. כך אני מנקה את הכרובית.
המעוניינים בניקוי עמוק יותר – בשלו את הכרובית 3 דקות במים רותחים, בבקשה לא יותר מזה בכדי שלא תתבשל ותהפוך לסמרטוטית.
מחממים תנור ל-180 מעלות בטורבו
על נייר אפייה מניחים את הכרובית (כ-1 קילו), מורחים 2 כפות חרדל דיז'ון ללא גרגירים, חצי כוס שמיר קצוץ. שופכים מעל מיץ מחצי תפוז (בשרני) גדול (כחצי כוס מיץ תפוזים).
שימו לב – מיץ התפוזים לא מסונן ולא קנוי – מיץ מתפוז טרי בלבד.
ממליחים בכחצי כפית מלח, מעט פלפל שחור גרוס וכף שמן זית. מכניסים לתנור ל-45 דקות לערך. בודקים אפייה (כל תנור והקצב שלו).
כשהכרובית שחומה ומעט רכה (עם גוף, לא סמרטוטית) היא מוכנה.
הגשתי אותה ככה, כמו שהיא, עם סלט גדול – זה היה פשוט נפלא. היא יכולה להיות תוספת מרעננת לארוחה וניתן לפרק אותה ולשלב אותה בסלט.
אם אתם מכינים ספרו לי, זה עושה לי טוב על הלב 🙂
שיהיה לכולנו יום טוב, שקט ומלא בבשורות טובות!
שלכם באהבה גדולה, עדי קאופמן-אורבך.
