מעולם לא הייתי 'אדם ישן' – שנת-לילה היא צורך פיזי עבורי אבל לא פינוק. לעומתה – שנת-צהריים היא אופרה אחרת, פינוק טהור.
אפשר למצוא אותי אכולת קנאה כשאני שומעת על אנשים שמתעוררים מאוחר בסופהשבוע או בחגים – אני לא יודעת לעשות את זה. אין לי את האיבר הזה שמתענג על שינה-למרחקים-ארוכים…
אני ישנה כמה שעות (כשאני עייפה) וזהו, שם תם הטקס ואני מתעוררת כאילו לא היה דבר.
יש משהו בהתעוררות הזו (למרות שהיא מעצבנת, כי היא מגיעה בכל מיני שעות מוזרות) כי אני יכולה לנשום אוויר צח ונקי כשאני פותחת חריץ בחלון. החשיכה הלילית של 03:00 בבוקר משמחת אותי, אני אוהבת את השקט הדק-דק שמזכיר לי כמה העולם רועש בדר"כ.
יש משהו קסום בשלווה, בשקט, בהתכנסות-הפנימית.. כל אלה הופכים נְדוּדֵי שׁינה לממתק קטן שאני מקבלת כפרס על התעוררות ואי-שינה.
בחשכת הלילה אני רוקמת חלומות (בהקיץ), רעיונות גדולים מגיחים בדיוק בשעה הזו, אני קוראת המון (ומקשיבה פנימה), מאזינה למוסיקה (באזניות, כמובן), שותה תה בריטי אותו חלטתי בקניקן המוכסף, מוזגת תה בכמויות מדודות לספל עם תחתית הפורצלן שהבאתי איתי מקיימברידג'… מרגישה כמו אריסטוקרטית מסוף המאה ה-19 … רק חסרה שמלת תחרה עם מחוך ואני מסודרת.
זו שעת-טריטוריה שלי.
אני כאן לבד, כל דיירי הבניין ישנים עמוק, דני חולם עוד חלום ואני יושבת ליד החלון הגדול בסלון בשעות הכי 'חיות' שלי ומאושרת שיש לי את כל הזמן שבעולם כי היום, בדיוק בשעה 14:00 אגיף תריסים, אעבור לכותונת באמצע היום, אתקפל למיטה ואתעורר ספונטנית משינה מתוקה השמורה לאנשים שכמותי.
אמנם, נְדוּדֵי שׁינה לא בריאים אבל אני מפצה את עצמי בתוכן, בשעות קסומות ומקנחת בשנ"צ שרבים לא זוכים לו (נא לקלל בחמלה) … וזו נחמה קטנה, לבעיה גדולה…
ואתם? גם לכם יש נדודי שינה? איך אתם מתמודדים עם הקימה באמצע הלילה? מה אתם עושים בכדי לשפר את שנת-הלילה? ומה אתם עושים כשאתם מתעוררים לבית חשוך ולדממת אל-חוט?
מחבת בוקר מהירה ומשמחת
הבוקר הכנתי מחבת בוקר בתנור.
אם אין לכם מחבת שיכולה להכנס לתנור אתם בהחלט מוזמנים להכינה על הגז.
מחממים תנור ל-150 מעלות בטורבו.
למחבת עם ספריי שמן העברתי תפוחי אדמה אפויים ופרוסים (אין על שאריות), בטטה אפויה פרוסה, פרוסות פלפלים קלויים בתנור (אפשר משימורים).
פתחתי 3 ביצים לעין. המלחתי במלח גס והוספתי עלי זעתר. ריססתי בספריי שמן בשכבה אחת מעל פני הירקות והכנסתי לתנור עד שהביצים מוכנות (כרבע שעה).
זרמתי הבוקר עד הסוף והגשתי (לעצמי) עם לחמניה טרייה מרוחה בחמאה… כי דני חטוב… ושישאר כך כי זו הדרך לשמור על הלחמניות לעצמי… 🙂
שיהיה לכולנו יום טוב, עירני ומלא בבשורות טובות.
שלכם באהבה, עדי קאופמן-אורבך.
