חלמתי על היום הזה – אני לא צוחקת שאני אומרת שחלמתי על היום הזה וגם פחדתי ממנו, פחדתי ממנו פחד מוות.
אולי זו הסיבה שבגללה התמהמתי בחודשים האחרונים.
פחדתי לכתוב את הפוסט הזה כי פחדתי שיקרה לי משהו רע אם אעלה אותו. פחדתי שיש קארמה בעולם והיא תבוא לנקום בי על כך.
חשבתי שאני צריכה לשבת בחושך ולחכות – רק לא לגלות לאיש, לא לספר, לא לשתף כי זה עלול להרוס לי הכל.
אבל היום, היום יש לי אומץ – אל תשאלו מהיכן בא.. אולי העובדה שפיזית כבר קשה יותר להסתיר את הסוד שאיתו הסתובבתי בשנה האחרונה.
לפני כשנתיים תפס אותי רופא הנשים (המדהים) שלי, ד"ר רמי מושונוב, ואמר לי ישירות – 'עדי, את לא תכנסי להריון בלי עזרה.. אין לך זמן'. כל כך הערכתי את הישירות הזו, את הדאגה האמיתית ומיד ביקשתי ממנו שיפנה אותנו למומחה פוריות הכי טוב שיש.
כך הגענו למלאך שלנו – פרופ' נרי לאופר מהדסה עין כרם. אני קוראת לו 'המלאך שלי' כי אין לי מילה אחרת לבטא את התודה למה שהוא עשה עבורנו.
מהרגע שפגשנו את פרופ' לאופר החלטנו שאנחנו שמים את חיינו בידיו – עושים כל מה שנתבקש (והאמינו לי זה כלל המון בדיקות, המתנה בין בדיקה לבדיקה, המון טיסות מאנגליה לישראל רק לפגישה- אבל התמסרנו והאמנו בו).
חזרתי לארץ באמצע-סוף אוגוסט 2023 בכדי להתחיל טיפול IVF ראשון – דני הגיע בדיוק לשאיבה הראשונה (11.9) מהמטוס ואנחנו האמנו שהמסע שלנו יהיה מהיר… אבל לקח זמן להבין שפוריות זה עסק מתעתע.
נכנסתי לדיכאון קל אחרי הכישלון הראשון בהחזרת עוברים – קמתי אחרי יממה על רגליי והמשכתי הלאה לטיפול הבא.
כך עברנו כברת דרך עד לטיפול האחרון בו נשאבו ממני ביציות יום לפני יום הולדתי ה-42 (ב-8.5.2024) – שם, בכניסה לחדר הניתוח, לחשתי לפרופ' לאופר שאני מבקשת ממנו לא לאכזב אותי ולמסור לי למחרת בשורה טובה על הפריות. אמרתי לו שיש לי יום הולדת ושאסור לו לתסכל אותי ביום הזה.
פרופ' לאופר חייך ואמר לי 'בשבילי היום את בת 41' ואני צחקתי ונשכבתי על שולחן חדר הניתוח עם המון תקווה וציפיה לטוב.
זו הייתה השאיבה הכי קשה שלי, גם הטיפול המקדים בזריקות היה אחר ושונה כי פרופ' לאופר שינה לי את הפרוטוקול.
ביום הולדתי 9.5.2024 קיבלתי בשורה על 6 הפריות – זו הייתה בשורה מאושרת של תקווה גדולה.
נשמתי, אני מודה, חזרתי לרגע לנשום ולחגוג את היום הזה.
ב-12.5.2024 התקיימה החזרה של שני עוברים שפרופ' לאופר הגדיר אותם במצב 'מעולה' – התרגשנו דני ואני, החזקנו ידיים חזק בזמן שפרופ' לאופר החדיר את העוברים לרחם. שנינו האמנו שהפעם זה יקרה.
שבועיים עברו כמו מאה שנה של המתנה מורטת עצבים – ב26.5 הגעתי להדסה לבדיקת בטא דם וקיבלתי תשובה חיובית.. מאותו רגע חיי השתנו. הם הפכו לחיים סביב חרדה מהבדיקה הבאה. פחד לאבד את ההישג המדהים הזה.
מרגע ההחזרה קיבלתי תמיכה הורמונלית נוספת להורמונים הטבעיים, בכדי לתמוך בהריון ולתת לו הזדמנות.
ההרמונים האלה הפילו אותי תוך 48 שעות למיטה ומאז חייתי במיטה בעייפות גדולה מאוד ומלאה בתקווה.
עברתי בדיקות כמעט כל שבוע (ככה זה מטופלות פוריות הסטריות), הגיעה שקיפות עורפית, סקר שליש ראשון, סקירה ראשונה, חלבון עוברי, מי שפיר ואקסום, סקירה מאוחרת – וכולם עד כה (טפו טפו, כמו שסבתא שלי אמרה) יצאו תקינות.
רק עכשיו בא לי האומץ לספר לכם ישירות שאני בשבוע 23 – בתחילת החודש השישי…
אני לא אגלה לכם את מין העובר – את זה נשמור בינתים לעצמנו, אבל חשוב לי להסביר שגם אדם שכותב בלוג מאוד אישי לפעמים מרגיש שהוא זקוק לפרטיות.
לא הצלחתי לשקר ולספר ש'הכל טוב' – לכן נעלמתי. אני מרגישה שאבן גדולה ירדה ממני הבוקר.
אני בטח עוד אכתוב על החוויה שלי – אני מודה לכל מי שדאג, זה ריגש אותי במיוחד.
זה פוסט אופטימי לפתיחה לשנה חדשה וטובה.
אני מקוה שכולנו נדע בשורות טובות בשנה הקרובה שמתחילה עכשיו.
שלכם באהבה גדולה, עדי קאופמן-אורבך.
פסטה סלמי והפתעות
מה יש לאכול? כמה פעמים שמעתם את המשפט הזה? בימים האחרונים … אנחנו רק אוכלים.
תוך עשר דקות גם לכם תהיה ארוחה מהירה, משביעה וטעימה, באחריות.
להכנת פסטת ההפתעות
מכינים פסטה בשפע מים רותחים עפ"י הוראות היצרן.
בינתיים, מחממים שתי כפות שמן זית במחבת על אש קטנה במקסימום עוצמה.
מוספים למחבת בצל סגול פרוס לרצועות, כוס עגבניות שרי שלמות ומקפיצים כחמש דקות עם חצי כפית מלח, פלפל שחור טחון וכפית אורנו מיובש.
פורסים פרוסות של נקניק סלמי (אני קונה את הנקניקים הארוזים) ומוסיפים למחבת (אם אתם בקטע של שום הוסיפו 2 שיניים קצוצות בשלב זה) ומקפיצים עוד שתיים-שלוש דקות.
לקראת הסוף מוסיפים חופן בזיליקום טרי.
מסננים את הפסטה, מוסיפים למחבת ומענים על לארוחת צהריים קלילה, טעימה, מרעננת ומשביעה… עד לארוחה הבאה
שלכם באהבה, עדי קאופמן-אורבך.
