לפני עשרים שנה, באוקטובר 2003, התחלתי ללמוד באוניברסיטה העברית שעל הר הצופים… היום מתחיל הסמסטר הראשון של שנת הלימודים החדשה (באיחור) ואני מאוד מתרגשת.
אני מתרגשת בשביל הסטודנטים, בשביל המרצים (ובעיקר בשביל דני שחיכה ליום הזה), בשביל החברה הישראלית שזקוקה לנורמליות בימים לא נורמליים ובעיקר מתרגשת בשבילי.
אני אוהבת להכנס לשיעורים באוניברסיטה ולהסתובב שם, סיבוב כזה הוא כמו ביקור ב'מעיין הנעורים'.
שם אני מרגישה כמו עוד צעירה המסתובבת במסדרון (לפחות במחשבותיי…) וזה עושה לי טוב.
לשהות בקרבתם של אנשים סקרנים המחפשים את דרכם זה מדבק – עושה טוב לעור הפנים (באמת!), פותח את הראש לאנשים יוצרים ומכניס הרבה אור לנשמה.
כשגרתי במעונות 'אידלסון' של האוניברסיטה הממוקמים על התפר בין הר הצופים לגבעה הצרפתית, אכלתי אחת לשבוע במרכז המסחרי של הגבעה.
זה מצחיק אותי שהיום אני גרה בשכונה ומסתובבת באותו מקום בדיוק… כנראה שבסוף העולם באמת קטנטן כי אחרי כל הסיבובים שעשיתי חזרתי לקוביה הקטנה הזו.
במרכז המסחרי הייתה בורגריה (גם היום יש שם בורגריה, באותו מיקום, אבל מפונפנת) שהגישה המבורגר עם צ'יפס פוטטוס שמנמנים, קריספיים ורכים מבפנים.
אני לא זוכרת את ההמבורגר כי הוא היה סתמי אבל הפוטטוס.. נשבעתי לעצמי שפעם אכין כאלה בדיוק.
לבוקר נוסטלגי אני מגישה לכם היום פוטטוס מדהימים וקלים להכנה, ניסיתי כל כך הרבה מתכונים אבל זה ניצח את כולם בהליכה.
וכן, גם במתכון הזה ניתן להמיר את הטיגון באפייה בתנור ולהימנע מטיגון בשמן עמוק.
פוטטוס קריספיים לימים של נוסטלגיה
פורסים לפלחים קילו תפוחי אדמה על קליפתם (שימו לב – חשוב לנקותם היטב עם ספוג כי אנחנו ממש לא רוצים חול בין השיניים) ומבשלים עד לריכוך קל ביותר. מסננים ומצננים מעט.
בינתיים מכינים את הבלילה: בקערה טורפים רבע כוס שמן צמחי, 1 כף קורנפלור, 2 כפות תבלין לגריל (אפשר תבלין לעוף/פפריקה/אבקת מרק), חצי כפית פלפל שחור וכפית שטוחה מלח.
טובלים את הפלחים בבלילה, מניחים כל פלח על נייר אפייה ואופים בחום 230 מעלות (או המקסימום בתנור שלכם) כחצי שעה – עד שהם שחומים ויפים.
לחילופין, אתם בהחלט יכולים להיות 'ילדים רעים' לערב אחד ולטגנם בשמן עמוק.
אני אוהבת להגיש את הפוטטוס עם השילוש הקדוש: קטשופ, חרדל ומיונז.
שתהיה לכולנו שנה אזרחית טובה, מלאה בחיוכים ובטעמים נפלאים 🙂
שלכם באהבה, עדי קאופמן-אורבך.
