חשבתי על סוֹלוֹאִיסְטִיּוֹת המון בזמן האחרון, לדעתי במשך שנים לא הסכמתי להודות (או להבין) שאני סוליסטית.
סוֹלוֹאִיסְטִיּוֹת היא הרצון או היכולת לקבל החלטות לבד, אדם שפועל לבד וגם אינו תלוי בסביבה אלא בעצמו.
הרבה שנים סרבתי להתקרב לזון הסוליסטי כי חשדתי, בצדק, שהוא מקושר לבדידות, לרצון לעבוד לבד (אני עובדת הכי טוב לבד), לחוסר רצון או מוטיבציה לעבוד בצוות כי שם אני 'מאבדת את עצמי' ולצורך שלי בשליטה מקסימלית בכל המתרחש.
אני מרגישה, כסוליסטית, שזו הדרך היחידה שלי למקסם שליטה שנחוצה לשקט הנפשי שלי, לא להעביר את השליטה לאחר (כשזה מתאפשר) ולהרגיש בכל רגע נתון שעשיתי הכל עבור עצמי או הסביבה שלי.
סוליסטים (ואני אחת מהם) משלמים מחירים מאוד כבדים – לוקחים על הכתפיים מעמסה כבדה (וזה משפיע מאוד על הנפש), נמצאים לבד בסיטואציות גורליות (למרות שיש לנו בני זוג, קולגות או ידידים להעזר בהם).
לפעמים, אני פשוט חולמת להיות מישהי כזו שאוהבת ויודעת לעבוד שעות על שעות בצוות של אנשים – אבל לי, זה נשמע מתיש. זו נראית לי עבודה רבה שמוקדשת רק לניסוין להשמיע קול, לנסות להשפיע ולבסוף לקבל יכולת שליטה מוגבלת מאוד.
כשהייתי סטודנטית באוניברסיטה שברמת אביב הבנתי סופית שאני סוליסטית – כתבתי עבודות שנועדו לזוגות לגמרי לבד, למדתי לבחינות לבד וגם בחרתי (בשעות ערב מוקדמות למדי) ללכת לישון עם ספר וספל תה מהביל.
זה מעניין אבל גם לסוליסטים יש זוגיות (ואפילו זוגיות טובה, חברית ומכילה). בזוגיות אני בכלל לא סוליסטית. גם בקשרים החברתיים שלי אני בכלל לא סוליסטית, אולי אפילו להפך – משחררת, מאפשרת ומורידה הילוך של שליטה, מקשיבה יותר ומשמיעה פחות.
אולי סוליסטיות היא סוג של בחירה בחיי היום-יום, כזו שנועדה למקסם את היכולות שלי מול הצרכים שלי … אבל כשאני פורשת לשעות הפנאי אני משחררת אחיזה, מתמסרת, מעניקה הרבה מקום לאחרים, שואבת המון ידע וחכמה מאנשים שטובים ממני, מקבלת בחיבוק אהבה ומעניקה מקום רחב לכל הסובבים אותי.
בשעות הפנאי אני סוליסטית בפרישה זמנית – ואולי זו בחירה שנובעת ישירות מהסוליסטיות שלי, יצרתי לעצמי חיי פנאי שמאפשרים לי בשלווה ובשקט להסיר את השיריון ולקבל חיבוק גדול.
ואתם? אתם מגדירים את עצמכם כסוליסטים או כאנשים שעובדים או יוצרים טוב בצוות? אתם חושבים טוב יותר לבד או דווקא בקבוצה? איך אתם אוהבים לקבל החלטות – לבד או בשיתוף האחרים?
מרק עגבניות ללא טיפת שומן
הבטיחו שהחורף יחזור השבוע וזו הזדמנות לפרסם את המרק הנפלא הזה 🙂
המרק הזה לא מתחיל כמו מרקים ותבשילים אחרים בשומן ואידוי בצל אלא ברוטב נוזלי שמבשל בתוכו את הירקות – זהו מרק חף מרגשות אשם וניתן להוסיף לו כל תוספת (אורז מוכן, פתיתים מבושלים, קוסקוס מוכן או אפילו גרגירי חומוס מבושלים) בכדי להפוך אותו לנזיד אמיתי של ארוחה חורפית.
אם אתם אוהבים מרקים נוזליים יותר הוסיפו עוד 2 כוסות מים למתכון.
להכנת מרק העגבניות
בסיר אני מחממת כ-700/800 מ"ל מחית עגבניות (אני מעדיפה וממליצה על מחית מבקבוק זכוכית ולא מקופסת שימורים בשל הטעם) ואותה כמות מים.
מוסיפה בינתיים בצל בינוני קצוץ לקוביות, 2 ענפי סלרי קצוצים, כוס וחצי עגבניות שרי פרוסות, 5 שיני שום קצוצות ו-5 עגבניות לחות (אופציונלי – ממש לא חובה אבל הן מעניקות עוד טעם מיוחד) פרוסות גס.
מביאים לרתיחה עדינה ומורידים לאש קטנה. מוסיפים כפית מלח, חצי כפית פלפל שחור, כף עלי תימין וכף סוכר חם (תלוי בחמיצות העגבניות, תטעמו ותוסיפו בהתאם).
בשלו במכסה סגור כשעה, פתחו את המכסה, הוסיפו צרור בזיליקום טרי וכף אורגנו מיובש. טעמו ותקנו את התיבול עפ"י טעמכם ובשלו במכסה סגור כעשר דקות נוספות.
טיפ חשוב – מרק עגבניות טעים מכינים מעגבניות בשרניות וטעימות במיוחד – העגבניה לא משנה את טעמה בבישול ולכן אני מאוד ממליצה על מחית עגבניות טובה ועל עגבניות שרי איכותיות ככל האפשר לטעם משובח.
שיהיה לכולנו שבוע טוב, מלא בבשורות טובות ובאהבה 🙂
אוהבת אתכם, עדי קאופמן-אורבך.
