אני מגדירה את עצמי כאדם נחמד, פעם חשבתי שמדובר בתכונה מאוד חיובית.
חשבתי שזו תכונה שתקח אותי בדיוק למקומות ולאנשים שאני רוצה להיות בחברתם, חשבתי שנחמדות מאוד עוזרת בחיים.
לפני כמה ימים קראתי איזו כתבה ממגזין שאומרת שדווקא נחמדות היא מתכון לאסון – נחמדות היא פראייריות, נחמדות היא חולשה שמאפשרת לזולת לנצל את ה'נחמד', שנחמדות גורמת לאנשים לזלזל ב'נחמדים' כי הם נתפסים כ'לא רציניים'…
ואני חשבתי לעצמי האם זה באמת נכון? האם אנשים נחמדים או חביבים הם אנשים תמימים? והאם אנשים נחמדים הם אנשים לא רציניים?
כשהייתי ילדה עוד בבית הספר אמרו לנו ש'תם' הוא אידיוט.
יש בזה משהו, כי תמימות היא גם חוסר ידע. מי שלא משלים את הידע ולא מבין על מה הוא מדבר/ על מה הוא חותם/ עם מי הוא חותם/ במה הוא בוחר… הוא קצת אידיוט.
אבל האם לנחמדות או לחביבות יש קשר לתמימות?
אני לא בטוחה. כמו שאני לא בטוחה שאגרסיביות היא חלק מחכמת חיים או תצורה של הצלחה גדולה.
למה בכלל נימוסים, הליכות, חיוך או רצון טוב נראים למישהו כחולשה ולא ככוח?
אני עוד חושבת על זה אבל יודעת דבר אחד – אני לא תמימה, אני לא חסרת ידע אלא פשוט נחמדה. ולפעמים אני משלמת על העטיפה החביבה שלי מחירף לפעמים אני נראית כמו 'טרף קל' שאפשר לנצל אותו (מהר מגלים שאני ממש לא טרף קל) אבל ההתמודדות הזו לא כייפית בעליל וזה ה'מס' שאני משלמת על החביבות שלי.
אולי המס הזה שווה את המחיר כי בסופו של דבר, ברוב המקרים, די מחבבים אותי כי אני פשוט אדם נחמד… ולי זה מספיק.
הבוקר אני פותחת את היום עם קערה טעימה שנראית תמימה במיוחד אבל היא לא.
עגבניות בשרניות פרוסות, מעט בזיליקום קצוץ, חסה מסולסלת קרועה, כדור מוצרלה פרוס ופרוסות מאבוקדו קטן ובשל.
לרוב – מעט שמן זית (כפית), מלח דק ואורגנו מיובש ומיץ מלימון סחוט.
אני אוהבת לשים מעט שמן זית בשביל הטעם והשמנוניות אבל רוב הרוטב שייך ללימון, מיץ לימון מרענן כל סלט וזו ארוחת בוקר חגיגה 🙂
שיהיה לכולנו יום תמים, שמח ויפה במיוחד!
שלכם באהבה גדולה, עדי קאופמן-אורבך
