אתמול בערב נברתי בחיפוש אחרי פרקים של סדרות תמימות ששודרו בשנות השמונים – סדרות כמו 'מי הבוס?', 'ספינת האהבה' ואפילו 'משפחת קוסבי'.
אני חושבת שהתקווה שלי הייתה לברוח מהמציאות לכמה שעות, כמה שעות בלי חדשות ובלי לחצים – ככל הנראה חיפשתי ימים אחרים, ימים תמימים יותר, שנות ילדותי.
יש משהו מרגיע ומשכיח בצפייה בתכניות ובסדרות מן העבר, משהו מחבק שמזכיר לנו שהעולם לא רק מלא אכזריות אלא גם מלא בהומור, בטוב לב וברגעי קסם.
שעה ארוכה צפיתי פרקים התמימים והמופלאים האלה, הם העניקו לי שעה נטולת סטרס, נטולת חדשות, נטולת תהפוכות… שעה שמילאה אותי באושר ובפרצי צחוק אדירים.
כן, אני בורחת מהמציאות – בורחת לימים נפלאים, לימים בהם באמת הרגשתי שאני בטוחה ומוגנת, לימים בהם הרגשתי שאני חופשיה, לימים בהם לא הייתי צריכה להתגעגע להורים שלי ולימים בהם הרגשתי שההיגיון מנצח כל דימיון.
ואתם? כשאם רוצים לברוח קצת מהמציאות שלנו – איך אתם עושים את זה? במה אתם צופים? אילו מלאכות אתם מבצעים? ומה גורם לכם להתנתק (אבל באמת) מהמצב?
סלט עגבניות מדליק בהשראת מסעדת הדסון (סלט דודו)
הבוקר הזה נפתח בסלט מרענן, מהיר וטעים להפליא – סלט עגבניות שרי (אני הכנתי עם שרי תמר, כל סוג יתקבל בברכה וגם עגבניות רגילות פרוסות כהלכה).
חוצים עגבניות שרי (כ-2 כוסות), מוסיפים צרור עירית קצוצה דק, 20 עלי בזיליקום טריים קצוצים, כף אורגנו טרי (אפשר כפית מיובש), 2 שיני שום כתושות, מלח פלפל שחור עפ"י הטעם, מעט חומץ בלסמי ושמן זית (בלי להתקמצן).
מכינים את המתכון? תייגו אותי – זה כל כך משמח אותי!
יום נהדר, מלא בשמחה ובשורות טובות!
אוהבת אתכם, עדי קאופמן-אורבך.
