עוגיות מגולגלות תמרים (ועל דעת אחרים)

'עדי, את לא יכולה להיפגע מכל מילה שאיזה אידיוט אומר לך'
אמר לי אתמול דני.. והוא צודק, בתיאוריה אני מסכימה איתו, הגיונית הוא בטח ובטח צודק אבל… למה אנחנו נפגעים מאנשים שאנחנו בכלל לא מכירים?

פגיעה ממישהו יקר לליבנו היא הפגיעה הכי קשה שיש – כי הוא חשוב לנו, דעתו חשובה לנו, כי הוא חלק מחיינו. דעתו עלינו משמעותית והיא גם משפיעה על האופן שבו אנחנו תופשים את עצמנו.

אבל… למה פגיעה ממישהו זר כל כך מכאיבה לנו?
הרי מדובר באדם זר. אין לו כל 'מקום' בחיינו, הוא לא נשאר זמן רב בסביבתנו … אז למה דעתו עלינו חשובה בכל זאת?

אתמול התלבטתי ארוכות בשאלה הזו, הבנתי שמה שפגע בי היה בכלל דבר אחר.
נפגעתי מכך ששפטו אותי עוד לפני שהכירו אותי, על שביקרו אותי עוד לפני ששאלו אותי לשמי, בטרם הספקתי בכלל להסביר את עצמי.
הבנתי שנפגעתי כי לא הייתי מוכנה לפגיעה, הייתי 'חשופה' ולא ידעתי שאני עומדת 'לחטוף' הערה או שאלה מעליבה.

הרבה שנים הסתובבתי עם שיריון הגנה סביבי, מתוחה ומוכנה לכל תרחיש – הצוואר שלי היה תפוס תמידית והייתי ערוכה אלי-קרב כמו חיל השוכב במארב.
עם השנים התרככתי, גיליתי שהעולם הרבה פחות אכזר מהאופן שבו דמיינתי אותו, הסרתי חלק מהשיריונות בידיעה שאני 'עלולה לחטוף'.
חטפתי, קמתי הבוקר והחלטתי שהיום אני שוכחת .. כמה טוב שבני האדם נולדו עם יצר ההדחקה… כמה טוב.

ואתם? גם אתם נפגעים מאנשים זרים או רק מאנשים שיקרים לכם?

הבוקר אני מכינה עוגיות שלא הכנתי כל כך הרבה זמן, אין כמו עוגיות של בית – יש להן טעם אחר שאי אפשר להסביר והן יוצרות אווירה מיוחדת בבית (שלא לדבר על ריח משגע).

מגולגלות תמרים של בית

אני מתחילה בהצהרה לאומה: זה מתכון קל. קל גם לאנשים שלא אופים עוגיות או עוגות באופן קבוע וכאלה שלא מכינים בצק בעיניים עצומות.
המתכון כל כך פשוט בזכות הבצק מהמם והנימוח הזה, בצק שניתן אפילו להכינו ללא מיקסר.

המתכון לכ-70 עוגיות בגודל סטנדרטי.
את הבצק הפריך לעוגיות אני מכינה במעבד מזון עם להב סכין או במיקסר וו גיטרה. כאמור, ניתן להכינו ידנית בקערה עם כף עץ וסבלנות.
חשוב לשים לב שלא ללוש יתר על המידה, אחרת הבצק הפריך הופך לבצק נוקשה ולא פירורי.

לקערת המיקסר מעבירים 3.5 כוסות קמח תופח/3.5 כוסות קמח כוסמין לבן + שקיק אבקת אפייה (זו לא טעות), 200 גרם חמאה (או תחליף, ראו אופציות בסוף הפוסט) רכה בטמפ' החדר,  רבע כוס סוכר (או תחליף), 1/2 כוס מיץ תפוזים/קלמנטינות (מסונן!) ו-1/4 כוס שמן.

מניילנים את הבצק ומשטחים אותו מעט, ומעבירים לכחצי שעה לפחות למקרר.

מחממים תנור ל-180 מעלות.
מרדדים את הבצק על משטח מעט מקומח לעלה.
מורחים את העלה – אני מעדיפה בממרח תמרים מוכן עליו אני מפזרת קינמון (אפשר גם חופן נדיב של אגוזי מלך קצוצים או טחונים).

מגלגלים את הבצק לרולדה, מניחים על נייר אפייה ובאמצעות סכין (לא משוננת) מסמנים את החתכים לעוגיות כ-2/3 עומק (ככה יהיה קל מאוד לפרוס אותן מבלי לשבור את העוגיות).

אופים עד הזהבה (כ-20/25 דקות. תלוי בתנור שלכם).

מצננים לגמרי ובאמצעות סכין מפרידים בין העוגיות, מגישים עם אבקת סוכר וכוס תה!
את העוגיות שומרים בכלי אטום עד שבוע בקיץ וכשבועיים בחורף (אל דאגה, הן לא ישרדו).

גיוונים ורעיונות:

ניתן להמיר חצי מכמות הקמח בקמח כוסמין מלא או בקמח מלא, במידה ואתם בוחרים בכך שימו לב להוסיף נוזלים במידת הצורך. בכדי שהבצק לא יתפורר יש ללוש אותו זמן רב יותר.

מילויים שונים – ממרח שוקולד/נוטלה, חמאה מומסת עם קקאו וסוכר, ממרח חלבה.
ניתן להקפיא את העוגיות בכלי אטום במקפיא עד שלושה חודשים.

ניתן להמיר את החמאה במחמאה/ בנוטרינה/במזולה לאפייה לפרווה.

הכנת עוגיות של בית זו לא עבודה קשה ונדמה לי שבימים מורטי עצבים שכאלה זה עושה טוב לנפש, לבטן ולאווירה בבית.

שיהיה לכולנו יום מלא בבשורות טובות.
שלכם באהבה, עדי קאופמן-אורבך