אהבתי את בריטניה כבר ממבט ראשון – המדשאות הירוקות-ירוקות, הסנאים המקפצים ובמיוחד את חנויות הצדקה (חֲנֻיּוֹת יָד-שְׁנִיָּה שנועדו לגיוס כספים עבור מטרות שונות וחשובות).
לא נולדתי אישה שאוהבת חֲנֻיּוֹת יָד-שְׁנִיָּה וענתיקות, אני מודה, אבל בברטניה התאהבתי בהן כי הן תמיד יפות כל כך, מלאות באופי ובפריטים שמרגיש שהם נושאים איתם ניחוחות של הסטוריה מפוארת. לא נעים לומר אבל סיבוב בחֲנֻיּוֹת יָד-שְׁנִיָּה היו לפעמים תחליף לסיור במוזיאון של ממש… יש שם היסטוריה.
חנויות הצדקה מלאות בספרים, בפרטי לבוש, באביזרי אופנה ואפילו בריהוט לבית – אפשר להסתובב בחנויות הקטנות ולגלות אוצרות כמו ספלי תה וקנקנים שניתן לדמיין את הבית ממנו באו, את האנשים שלגמרו מהם תה ואפילו את כותרות העיתונים באותה העת.
כמשוגעת על כל הראש רכשתי סט-תה שלם ביורק ושינעתי אותו לקיימברידג'… משם עשה עליה לישראל בהצלחה לא מבוטלת… הכל בזכותכם שעודדתם אותי, תודה לכם.
יש בברטניה משהו קסום, מיד מרגישים על הארץ הזו את משק כנפי ההסטוריה – את האצילים בחצרות המלכותיות, את הכרכרות הרתומות לסוסים והכובעים הססגוניים.
ההסטוריה כאן כל כך רציפה, כל כך ברורה – יש להם רגליים על קרקע מוצקה…זה משהו שלעיתים אני מרגישה גם בירושלים. אולי זו הסיבה שאני אוהבת אותה כל כך – כי היא כאן מדורי דורות, לא מתאמצת. היא כבר ב'היסטוריה'.
החיבור למקום הטבעי כל כך, את התפאורה שלא משתנה כבר מאות שנים, את המקום שראה כל כך הרבה מלחמות וכל כך הרבה שינויים אבל נותר לו דומם – עומד ומתבונן כשהחיים משתנים.
קיימברידג' היא עיר מימי הביניים, עיר עם מבנים בני 500 ויותר שנים שעומדת ומקדמת את פניהם של דור אחר דור. זה לא מרגש?
אני כל כך מצטערת שאין לנו את זה בארץ, אני מצטערת שכל בניין בן 50 שנה נאלץ לתהפנות לטובת מגדל שיחליף אותו, מגדל שמשנה את פני המקום והמרחב.
אני מצטערת שכבר אין הרבה עצים שאני עוד זוכרת מימי ילדותי כי את רובם כרתו זה מכבר, אני מצטערת שהרבה מחוזות של ימי ילדותי כבר אינם כשהיו.
אני כל כך אוהבת את המוכר שלא משתנה – את הכבוד שרוכשים למבנים, לעצים, לשדות ולכיכרות העיר… משהו שלי כמעט ואין… כמה חבל.
עוגת פטל-לימון אוקספורדית משגעת
ברחוב וודסטוק באוקספורד, מצאתי בית קפה- מסעדה, מקום שבכל שעות היום התמלא בסטודנטים ובדיירי האיזור הנהדר הזה. התאהבתי במקום הנפלא הזה מיד כי הוא היה פשוט כל כך אבל מלא באור, בשמחת חיים ובטעמים ממש טובים.
היה שם קפה נהדר (הבריטים לא מצטיינים בהכנת קפה, לכן קפה טוב זו התחלה נאותה), ארוחות צהריים טריות ובריאות בכל יום מהשעה 12:00 וסיבת הסיבות להתאהבות – עוגת פטל-לימון.
עוגה עסיסית, מלאה בטעמים, עבה, לימונית ומלאה בפטל – עוגה שעשתה לי מצב רוח נפלא.
שנים ניסיתי להגיע לטעם המדויק ולמרקם העשיר שלה – עד שמצאתי.
ואם כבר מצאתי הגיע הזמן לפרסם את המתכון המהם הזה – 5 דקות עבודה, ללא מיקסר וטעם אלוהי.
עוגת פטל-לימון אוקספורדית – הוראות הכנה
מחממים תנור ל-170 מעלות ללא טורבו (טורבו מייבש עוגות בחושות, ההמלצה שלי להימנע משימוש בו במתכוני בחושות).
שימו לב – המתכון מתאים לעוגת אינגליש קייק קלאסית או עגולה בקוטר 20.
מכינים את הבלילה:
טורפים בקערה 3 ביצים, כוס ושליש סוכר, מיץ וגרידה מלימון אחד, שקיק סוכר וניל, חצי כוס שמן צמחי ו- 150 מ" יוגורט טבעי (לפחות 3%)
כשהבלילה אחידה מוסיפים כוס ושני שליש קמח תופח מנופה היטב. טורפים על לקבלת בלילה כבדה יחסית.
בקערה עם כף קמח מקמחים כ-150 גרם פטל שחור קפוא ומוסיפים לבלילה, מבליעים בתערובת עם מרית.
משמנים היטב תבנית אינגליש, מעבירים את הבלילה ואופים כ-35 דקות, תלוי בתנור שלכם – כשקיסם יוצא יבש היא מוכנה. צננו, הגישו עם אבקת סוכר והחגיגה גדולה.
טיפים לגיוון העוגה
אפשר להמיר בפירות יער קפואים אחרים או אפילו בקונפיטורה.
במידה ואתם בוחרים קונפיטורה אתם מעבירים חצי מהבלילה לתבנית מניחים קונפיטורה ומכסים בחצי השני של הבלילה.
מי אמר שאין מה ללמוד מהבריטים?
אם אתם מכינים את העוגה הזו אתם לא שוכחים לתייג אותי, נכון?
שלכם באהבה, עדי קאופמן-אורבך.
