על אֱמוּנָה ועוגת שוקולד של ימי הולדת

אֱמוּנָה היא נושא מורכב (מאוד) שכל השנים אני נמנעת מלכתוב עליו.

מראש אני מכריזה שבכוונה אני לא נכנסת כאן לסוגיית האֱמוּנָה באלוהים, זו סוגיה פרטית ואינדיבידואלית לכל אחד ואחת מאיתנו.

אנשים מאמינים בכל מיני דברים – מאמינים ברופא שלהם שיטפל בהם במסירות ובמקצועיות, מאמינים במורים שלהם שיכוונו אותם וישכילו אותם, מאמינים בחברים הטובים שלהם שיהיו שם גם בעת צרה.

כולנו נוטים להאמין בבני הזוג שלנו – אמונה שלמה ועיוורת שמאפשרת לנו 'לשחרר' ולהעביר אחריות כשאנחנו לא במיטבנו או כשמתחשק לנו להסיר את האחריות מהכתפיים.

ישנה אמונה בסיסית בטבע האדם – היא דבר שרוב האנשים שאני מכירה מאמינים בו, זה עוזר לנו לפתח קשרי ידידות ולבנות חברה צודקת וטובה יותר.

אמונה יכולה להיות כל כך הרבה דברים – יש משהו כמעט טהור באמונה, היא יוצרת גבולות וגם שומרת עליהם שלא יתפרקו או ישתנו ברגע אחד.

אמונה היא גם שופר של מוּסָר בחברה – אמורה להיות זו ששומרת ומגינה על החלשים מפני כוחות חזקים מהם בתוך החברה הכללית.

אמונה היא אחריות – מישהו שהוא אמון על נושא מסוים הוא אדם האחראי על אותו נושא, החברה נתנה בו אמון והוא מופקד עליה בנאמנות.

אמונה שונה מידיעה – בידיעה יש הוכחה 'שחור על גבי לבן', לעומתה אמונה היא אווירה שמאפשרת אמון ללא הוכחות חד משמעיות. היא איזור נפרד שלוקח אותנו למסע שבסופו אנחנו יכולים לבחור אם להאמין או לא להאמין.

אני נוטה להאמין באנשים – אחרי שאני 'בודקת' אותם אני מגיעה למסקנה אם להאמין בהם או לא. לפעמים אני טועה, וכשהשבר חזק גם ההתמודדות לא פשוטה כי היא מפרקת את כל הבניין שבניתי.

לא קל לנו להעביר את האחריות על גופינו, נפשנו, מוחנו או כל חלק אחרי בחיינו לזר – אנחנו חושפים את עצמנו לפיגעה אנושה, מחיר האמונה.

מהי אמונה עבורכם? (ללא קשר לאמונה דתית, בבקשה, זה לא המקום לדיון הזה), האם אתם נוטים להאמין בבני אדם או בבעלי סמכות? איך אתם מסמיכים אמון על אחד מהצרכים שלכם? האם למדתם על בשרכם במי ניתן לבטוח ובמי לא?

עוגת שוקולד של ימי הולדת

כילדה כעסתי על אמא שלי, כשכל אימהות ילדי הגן הכינו עוגות שוקולד עם ציפוי שוקולד-סוכריות לחגיגות ימי ההולדת דווקא אמא שלי יצאה לקונדיטוריות הכי טובות

שלא תטעו, היא יודעת יפה מאוד לאפות אבל היא תמיד הייתה (ונשארה) שונה ובעלת שיק מיוחד במינו.

בכל שנה הייתה לי עוגה מעוצבת בת מיליון שכבות מיוחדות ומי שהתלהב ממנה היו הילדים של האימהות האחרות, כמו שאומרים 'הסנדלר תמיד הולך יחף…'

אני חושבת שעוגת השוקולד הפכה למשהו נשגב בעיני ולכן מעולם לא כתבתי עליה ומעולם לא צילמתי אותה לבלוג.

כבר חודש שאני מושכת אתכם באף – פעם מביאה לכם קינמון ופעם מביאה לכם פרג – אבל סופהשבוע הזה כולו עוגת שוקולד.

כמה דברים חשובים על העוגה

העוגה הזו לא מאוד מתוקה, אם אתם חובבי מתוק דומיננטי תוסיפו עוד 3/4 כוס סוכר לעוגה. אני מוצאת את זה מיותר כי העוגה נהדרת ומעודנת.

את העוגה ניתן להכין בתבנית 24 גבוהה, בתבנית 26 סטנדרטית, שתי תבניות אינגליש או בתבנית מלבנית 20*30.

ניתן להכין את המתכון עם מקציף ידני ואפילו עם מטרפה עם טיפה סבלנות.
אתם הולכים לגזור ולשמור את המתכון הזה כי הוא מהמם, ממצרכים זמינים בבית, ללא שומנים מיותרים.

להכנת עוגת השוקולד

מחממים תנור ל-170 מעלות (לא בטורבו).

בקערה מקציפים 5 ביצים כמה דקות לתערובת תפוחה, מוסיפים כוס ורבע סוכר ושקיק סוכר וניל וטורפים עוד כשתי דקות.

מוסיפים גביע (200 מ"ל) שמנת חמוצה וטורפים עוד כשתי דקות, מוסיפים 2/3 כוס שמן צמחי וטורפים כדקה.

מוסיפים יחד 3/4 כוס קקאו (ממליצה על קקאו איכותי), 2 כוסות קמח מנופה, שקיק אבקת אפייה, כפית שטוחה סודה לשתייה וכוס מים רותחים. טרפו כדקה עד לקבלת תערובת אחידה.

שמנו היטב תבנית והעבירו את הבלילה, אפו כ-40 דקות (תלוי בתבנית ותלוי בתנור שלכם- כשקיסם יוצא עם פירורים לחים העוגה מוכנה, אל תייבשו אותה).
מוציאים מצננים מעט, משחררים מהתבנית ומניחים לצינון.

להכנת ציפוי השוקולד

בינתיים מכינים את ציפוי השוקולד
בקלחת מחממים 50 גרם חמאה, רבע כוס שמנת מתוקה ו-100 גרם שוקולד מריר. עד שהשוקולד נמס, מערבים היטב ומצפים את העוגה בעודה חמה.

כשהעוגה מצטננת לגמרי מקשטים בסוכריות והחגיגה רבה.. אני אפילו מתחילה להאמין שזו עוגת השוקולד הטובה שאכין אי-פעם.

לא צריך סיבה למסיבה – עוגה כזו כל אחד רוצה לקבל… האמינו לי.

שיהיה לכולנו סופשבוע מתוק, משפחתי ומלא באמונה ותקווה 🙂
שלכם באהבה, עדי קאופמן-אורבך.