אני לא זוכרת שכתבתי אי פעם על אֲדִישׁוּת, אולי כי מעולם לא הסכמתי להודות שגם בי יש חלק כזה, חלק שלא כל כך נעים להודות בקיומו אבל הוא נוכח בכל אחד מאיתנו.
אני חושבת שאדישות היא מילה גדולה שצריך לפרק אותה לגורמים – אדישות יכולה להיות חוסר אכפתיות או עניין אבל גם יכולה להוות מנגנון הגנה משמעותי לאנשים רגישים (או לאנשים רגישים מאוד, כמוני).
כשהייתי צעירה ועוד לא הבנתי את העולם, חשבתי על האנשים האדישים (בעיני) שפגשתי – הם נראו לי מרירים, עצובים, מודחקים ואולי אפילו חסרי חיים … לקח לי זמן להבין שאדישות היא לא בהכרח כל התכונות השליליות שקיבצתי. אדישות היא בעיקר מנגנון הגנה משוכלל שנולדנו איתו – מי שיודע להפעיל אותו זוכה בחיים ארוכים יותר, אולי גם בריאים יותר.
אנשים אֲדִישִׁים אינם מעורבים רגשית באופן ישיר בכל סיטואציה – מערכת העצבים שלהם לא חשופה ישירות לתנודות העולם, למצבי סטרס (מתח) או לפגיעה ישירה. אנשים אדישים מצליחים להחלץ מסיטואציות בלתי-נסבלות בזכות המנגנון הזה.
אני לא בטוחה שאדישות היא תכונה מולדת אבל אני יודעת שהיא בהחלט יכולה להפוך לתכונה נרכשת – אדישות היא לא 100% או 0%. אפשר לבחור מינון כזה, מינון שמאפשר לנו להרגיש, לחמול, לאהוב, לכעוס אבל גם לקחת את כל הרגשות בבליל עם פרופורציה.
יכול להיות שרוב בני האדם המאוזנים בעולם משלבים חלקיקי אדישות באחוזים שונים במבנה האישיותי שלהם -זה מנגנון הישרדות בריא אך לצערי, לא תמיד זה טבעי. לפעמים צריך לעזור למנגנון הזה להתקיים.
כאדם, אני בכלל לא אדישה – אני כואבת, משתתפת בצער, מתרגשת, מתאכזבת, מתאפקת (וזה קשה), כועסת ומרגישה עוד שלל תחושות שבתוכן יש תמהיל בין רגש לבין מרחק ממנו. אני ממש עובדת על עצמי כי לי זה לא טבעי בעליל.
לפעמים נדמה לנו שהעולם הפך לאכזר יותר, אדיש יותר, מנוכר יותר – אני לא יודעת איך להתייחס לזה בנוגע לעולם, אבל כישראלים אני לא יודעת איך נוכל לחיות ללא מעט אדישות.
אדישות שתוריד לנו את מפלס החרדה ותעביר אותנו (לרגע) ממצב נורא לשקט ולשלווה שתמצא את המצברים.
כמו שהבנתם, עוד לא גיליתי את ה'סוד' אבל אדישות מעולם לא נראתה לי חיובית כל כך.
ומה אתם? אנשים אדישים, משלבים או רגישים מאוד?
איך אתם מגנים על עצמכם מפני רגישות-יתר? והאם לדעתכם אדישות או נטייה לאדישות היא גנטית-תורשתית או נרכשת?
קערת סמודי אסאי לבוקר טוב
הבוקר רק התחיל והוא מתחיל הפעם בצבעוניות מהממת של סמודי-בול על בסיס פרי האסאי – הימים חמים יותר ולכן אני מרשה לעצמי להשתעשע עם ארוחת בוקר לא חמימה.
אסאי הוא פרי טרופי, נחשב לסופר פוד איכותי שבעבר הלא רחוק עלה הון והיום ניתן לקנות אותו במחיר שפוי בעיקר במרכולים הבריאותיים. קניתי אותו כפרי קפוא אבל אפשר להשיגו בצורות שונות – כאבקה או כפרי טחון קפוא.
בבלנדר טחנתי יחד 100 גרם אסאי קפוא, בננה גדולה קפואה, חופן עלי מיקרו בזיליקום (או בזיליקום רגיל) ושליש כוס חלב. (אפשר להמיר לחלב צמחי מכל סוג). זה ממש כמו גלידה וזה פשוט נפלא.
העברתי את סמודי האסאי לקערה. הוספתי קוקוס קלוי, קוקוס מיובש, אוכמניות מיובשות ובננה טרייה.
כמה טיפים מעשיים
אני מכינה המון סמודי ושייקים בבית, הבסיס לרוב השייקים זו בננה קפואה כי המרקם שלה מושלם והטעם שלה יחסית מעודן.
אני אוהבת לקנות בננות בשלות ומנוקדות ולהעביר אותן לשקיות זיפר וככה להקפיא אותן. בכל יום יש לי בננה קפואה מוכנה לשימוש והחגיגה גדולה.
חשוב לציין שהמתכון הזה מתאים לכל סוגי הבלנדרים והשייקים – ואין צורך במכשור משוכלל בכדי להגיע לתוצאה שלא מביישת מקום כמו ריבאר או פרש.
זו ארוחת בוקר מספקת, טעימה וכייפית במיוחד – תתנסו בה, אתם תודו לי.
שיהיה לכולנו יום באדישות מתונה, באהבה ובתקווה גדולה.
שלכם באהבה גדולה, עדי קאופמן-אורבך.
