כמה מילים על אדיבות
אתמול הבנתי שאם יש תכונה שעליה אני יכולה לשים את האצבע ולומר שהיא בריטית במיוחד, זו אדיבות. אחרי שנה בברטניה הגדולה התרגלתי לאדיבות הזו. אחרי שנה בה חייתי בברטניה הגדולה התרגלתי לאדיבות הזו.
בריטים הם עם נדיב. הם כל הזמן מתנצלים עם חיוך (חביב), כשהם עוברים ברחוב צר הם מקפידים לעבור בטור מסודר בכדי לא להפריע לטור (המסודר להפליא) שמגיע מולם.
כשהם עומדים בתור (גם בתורי ענק) הם מחכים בסבלנות, ללא קיטורים וללא הבעות פנים שמוכיחות את סלידתם. הם מתחשבים – כשהם רואים נכה או אישה בהריון הם מעניקים להם זכות קדימה בתורים, ברחוב, במושב באוטובוס …זו חמלה אנושית, וזה יפה נורא.
בריטים אדיבים טבעית (לעומת אמריקאים שהם אדיבים מקצועית) – יש בהם איזו חביבות אכפתית כזו שמאפיינת אותם… הם מבינים משהו שאנחנו לפעמים קצת שוכחים.
אני חושבת שהם מבינים שאם הם באמת ילכו בטור מסודדר ברחוב, ידאגו לחלשים בחברה או יעמדו בסלבנות בשקט בתור הם לא יבזבזו זמן… כי כאוס ובלגן מבזבזים המון זמן ואנרגיות… ולנו, כישראלים יש כל כך הרבה טרדות לבזבז עליהן את האנרגיות.
כישראלית, עבדתי על עצמי טוב טוב לפני שנעמדתי בתור לאוטובוס, בכל פעם נזכרתי שאני לא בירושלים… כשמלצרית לא הגישה לי חשבון רבע שעה אחרי שביקשתי (וגם בברטניה זה קורה, כנראה שזה בינלאומי) עשיתי הכל בכדי להשאר מנומסת, כמו השאר, ולא לגלגל עיניים…
היה לי פעם חבר שאמר לי כשנסעתי לראשונה לאנגליה – 'עדי, את חושבת שאת מנומסת, את לא'…
אני יודעת שזה נרכש בגיל מאוד צעיר, אני גם יודעת שמה שלמדתי בארץ (הישרדות היא שיעור חשוב) ילווה אותי כל החיים אבל אני מאוד משתדלת…
כל החינוך שקיבלתי (וקיבלתי) – להתיחס בכבוד למבוגרים, לסייע לנכים, להתנצל כשצריך, להמתין בסלבלנות, לא להתבקשר בין 14:00-16:00 (אני ממשיכה במסורת, אגב) וכו' היא נימוס בסיסי אבל באנגליה הייתי צריכה ללטש…כי הם לא מזרח-תיכוניים.
ישראלים אדיבים בצורות ובתצורות שונות – אנחנו דואגים לזרים מוחלטים, ניגש ונסייע ראשונים, נתרום בחפץ לב, נעשה מעל ומעבר… זו הנדיבות שלנו שחוצה כל גבול לפעמים. תכלס… אין כזו בכל העולם.
במיוחד היום, בימים של מלחמה קשה ובלתי נסבלת, אנחנו רואים את האדיבות, את אהבת החינם, את הנדיבות בכל שדרות החברה הישראלית – הדבר הזה מרגש, מעצים, מחבק.. מעניק תקווה גדולה. כמה אני גאה להיות ישראלית? זו גאווה גדולה.
אנחנו עם נדיב וגם עם אדיב, את כל החלקים האלה אנחנו מוציאים בדיוק כשאנחנו זקוקים להם – החספוס הישראלי ישאר כאן איתנו אבל הידיעה שאנחנו עם מאוחד, נדיב ואדיב זו ידיעה שעושה טוב על הלב.
אנחנו עם מלא-חמלה ומלא דאגה לזולת – ישראלים בכל רחבי הארץ מתנדבים, מסייעים, מתאגדים.. זו חמלה אנושית מרגשת ומיוחדת במינה.
ואתם? מה אתם אומרים על אדיבות? איפה אתם פוגשים באדיבות ביום-יום?
הבוקר אני מגישה קרקרים נהדרים על בסיס קמח חומוס – הם טעימים מאוד, ניתן לאחסנם בצנצנת או בכלי סגור והם יופי של נישנוש בין ארוחות ללא רגשות אשם.
קרקרים ממכרים ללא סוכר על בסיס קמח חומוס
הקרקרים הנפלאים האלה יכולים להחליף שקדי מרק (פשוט פוררו אותם), בצירוף למטבלים (גבינות, פסטו, עגבניות) או כנשנש כמו בייגל'ה בין ארוחות.
המתכון מתאים גם לחולי סוכרת סוג 2 – פעלו בהתאם להנחיות הרפואיות המותאמות לכם ע"י תזונאית קלינית או הרופא המטפל.
מחממים תנור ל-180 מעלות בטורבו. טורבו מעולה לייבוש ולכן קרקרים אופים בטורבו.
בקערה מערבבים כוס קמח חומוס, כוס מים, 2 כפיות שמן זית, כפית מלח, כפית זעתר (אפשר להחליף בעשבי תבלין מיובשים אבל במקרה כזה עליכם להוסיף מעט מלח כי הזעתר מלוח), 2 כפות שומשום (שחור/רגיל), 1 כף קצח, 1 כפית זרעי צ'יה ו-2 כפות גרעיני חמניה.
מתקבלת תערובת נוזלית – כזו היא צריכה להיות.
על תבנית תנור גדולה מניחים נייר אפייה ומוזגים את הבלילה, משטחים כך שכל הבלילה באותו הגובה ומכניסים לתנור.
אופים כ-10 דקות ומוציאים – עם סכין או גלגלת עוגיות פורסים לגודל הרצוי ומכניסים לתנור ל-20 דקות נוספות (או עד השחמה).
שימו לב- כל תנור פועל אחרת, חשוב מאוד לאפות את הקרקרים עד ייבוש מלא בכדי שיהיו קריספיים.
מוציאים, מצננים ואוכלים בהנאה. מאחסנים בכלי אטום כעשרה ימים.
שיהיה לכולנו יום טוב, מלא בתקווה ובאדיבות 
שלכם באהבה, עדי קאופמן-אורבך.
