הבוקר התעוררנו כמו תושבי הרחוב של 'תעלת בלאומילך' של קישון.
איזה מטורלל עם פטיש אוויר (נכון יותר, כמה טרקטורים ענקיים) החליטו ש-06:20 בבוקר זו שעה לגיטימית להתחיל לחפור בור ברחוב, בדיוק מתחת לחלון שלנו.
בואו נגיד שיש דרכים קצת יותר מפנקות להעיר אותנו בבוקר מצלילים שמרעידים לנו את הבית.
'תתעלמי עדי, תתעלמי!!!', צעקתי על עצמי ללא הצלחה… אבל אני אלרגית לרעש וזה לא עוזר.
אני חושבת שזה חלק באישיות שלי שכמעט ולא כתבתי עליו, אני חושבת שאני קצת נבוכה מהחלק הזה.
רעש מוציא אותי משווי משקל, אני לא מצליחה לנסח משפט ברעש וכשאני מגיעה למקום רועש (ובטח כזה שמשלב המולה) אני פשוט בורחת… כן, שוק מחנה יהודה ביום שישי בשעה 10 זה לא המקום להפגש איתי.
אולי זו הסיבה שבגללה בשעה 07:00 בבוקר אני פורחת בדיוק באותו השוק 🙂
הילדים של השכנים שלי שטורקים את דלת הכניסה (כמה פעמים ברצף!) מוציאים אותי מדעתי ובכלל .. רעש לא טבעי קשה לי לסבול, וזה אפילו כולל את המיקסר שלי… שלקח שנים עד שהתרגלתי והבנתי שאני מוכנה לשלם את 'מחיר' הרעש שלו.
אני זוכרת שכשהגעתי לאוסקה (יפן) בקיץ 2019 דני הזהיר אותי מזימזום של ציקדה (סוג של צרצר) ובמשך כמה ימים לא הצלחתי להשתחרר מהזימזום הזה עד שבוקר אחד התעוררתי … והוא פשוט נעלם.
רק אחרי תקופה לא קצרה, בעת ההמראה לכיוון מינכן, הבנתי שחסר לי משהו – הבנתי שהזימזום הזה היה שם כל הזמן וכמו כל היפנים.. הצלחתי להתעלם מקיומו אחרי זמן מה.
אני לא בטוחה שאי פעם אצליח שלא לשים לב לקולות רעש, אבל לפחות מצאתי משהו אקטואלי למדיי לכתוב הבוקר … גם זה שווה משהו.
ואיך אתם מסתדרים עם רעש? מהו רעש עבורכם והאם יש לכם שיטות להתעלם ממנו? אם כן, תעשו מצווה גדולה וספרו לי 🙂
הבוקר אני מעלה את מתכון מרק הירקות הטבעי של אמא שלי, זה מרק נהדר שתמיד כיף להכין ולאכול.
מרק ירקות טבעי של אמא
זהו מרק ירקות נפלא שאמא שלי תמיד מכינה – מרק טבעי, ללא אבקות מרק ובטעם נהדר שמקורו בירקות.
השיטה היא אותה שיטה צרפתית קלאסית – הזעה של הירקות בשמן בטמפרטורה יחסית נמוכה, טעמי הירקות ניגרים והם אלה שמעניקים את הטעם הנפלא של המרק – אלה הטעמים הטבעיים של הירקות.
להכנת המרק
זו נשמעת כמו בדיחה, זה קל כל כך אז סליחה מראש…
בסיר גדול על אש הלהבה הקטנה ביותר (בשיא עוצמתה) מחממים 1/4 כוס שמן זית ומתחילים לאדות בצלים, גזרים, סלרי ובטטות. לאחר כדקה מוסיפים את המלח והפלפל השחור.
לאחר בישול של חמש דקות נוספות מוסיפים את יתרת הירקות (למעט הפטרוזיליה) ואת הפלפל הלבן.
שימו לב, בכל זמן אידוי הירקות (עד להוספת המים) הבישול מתקיים במכסה סגור, בכדי שהאדים (שהופכים לנוזל) המלאים בטעמים של הירקות לא יאבדו לנו. זה הסוד הגדול של המרק הזה.
שמרו תמיד על חום בינוני-נמוך, אל תגיעו לעולם לנקודת רתיחת השמן, ערבבו מידי פעם בכף עץ (או כל כף שאינה שוברתאת הירקות), כך מאדים את הירקת כעשרים דקות לפחות (כן, אני לפעמים עושה את זה הרבה יותר).
התהליך הזה יגרום לירקות להגיר את הטעמים ואת המיצים שלהם אל תוך הסיר ויצור את הטעם הארומתי שיוצר ציר ירקות שעובדים עליו שעות.
לאחר מכן מכסים את הירקות במים 2-3 ס”מ מעל פני הירקות ומביאים לבעבוע קל, לאחר מכן מוסיפים פטרוזיליה וניתן להוסיף בשלב הזה את הפפריקה המתוקה (לא חובה), מערבבים.
מבשלים את המרק על סף רתיחה כשעה – שעה וחצי. טועמים, מתקנים תיבול אם צריך ומגישים.
שיהיה לכולנו יום שקט, טעים ובריא
שלכם באהבה, עדי קאופמן-אורבך.
