אם הייתם פוגשים אותי בגיל 20 הייתי אומרת לכם שאני בדיוק מתחילה לימודים באוניברסיטה העברית שאותם אני מתכננת לסיים בגיל 24, תוך כדי תכננתי להתחתן עם הבחור הכי חכם-מצחיק-שנון-מצליח-מהמם שהייתי בטוחה שאפגוש ולפי התכנית כבר הייתי אמא צעירה שעושה את צעדיה הראשונים בעולם העיתונות והפרסום.
אני בכלל לא מדברת על כל הפנטזיות לרילוקיישן למקומות כמו ניו-יורק, פריז, ברלין ולונדון… שכבר אז היו חלום כמוס וקסום שזרעתי בתוך ליבי.
החיים הם רצף תכניות שאנחנו לא מפסיקים לתכנן, לפעמים אנחנו חוזרים לתכניות ומוחקים חלקים, לפעמים מוסיפים עוד קומה…
תכניות הן ה'דלק' שלנו, וללא תכנית (גם תכנית פנטסטית) אין לנו כל אפשרות לנוע וליצור.
באמת התכוונתי להגשים את שלל התכניות שרקמתי לי לחיים, ניסיתי בכל כוחי לגשת למסלול שיקח אותי ברכבת המהירה למקום אליו רציתי להגיע. אבל… בחיים אנחנו לפעמים מוצאים את עצמנו עומדים וממתינים לרכבת.
לפעמים היא מתעכבת, לפעמים אין מקומות וחייבים לרדת בכדי לחכות לסיבוב הבא… לא אחת מצאתי את עצמי במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון.
לפעמים עליתי על הרכבת לכיוון ההפוך. לעיתים לא נזהרתי ולא שמתי לב לסימנים שהיו שם על הרציף (אפילו שצפרו בקולי קולות), לפעמים מצאתי את עצמי מגלה חלקים שלא ידעתי שקיימים בי – דווקא שם, על אותה רכבת ארורה שנשאה אותי ליעד הלא נכון.
כשצילמתי את התמונה עם התלמוד הבבלי ממסכת גיטין, היום לפני שש שנים (5.11.2017), ידעתי שזו תמונת חיי. תמונת חיפוש ושינוי, תמונה שמשתחררת מהעבר (באמצעות גט מהאדם הלא נכון), תמונה שהציגה את המציאות של אותה עת 'הדברים שאני רוצה' ואת התשבץ הזה שלא סיימתי לפתור (ולא אסיים עד נשימתי האחרונה).
הרבה אנשים פוחדים לטעות, מפחדים מהדרך הלא סלולה ומהקשיים המרובים שבדרך אבל כולנו לא באמת יודעים מה מחכה לנו במהלכה, מה נקבל ממנה, מה מחכה לנו בסופה.
אנחנו רק יודעים איך היא מתחילה והשאר לא תמיד בידנו.
עם השנים אנחנו לומדים שאנחנו חייבים להתפשר, שהכוח שלנו הוא ביכולת לשחרר ולהבין שאנחנו לא שולטים בכל פרט ופרט, שאנחנו יכולים לרקום חלומות ולנסות בכל כוחנו להגשימן אבל תמיד להשאיר פתח לשינוי כיוון, לאכזבות שבדרך ולהפתעות שתמיד מגיעות ברגע הנכון.
קיבלתי הפתעה ברגע הכי נכון שיש כי אם היו מספרים לי, כשצילמתי את התמונה, שאפגוש את דני הייתי צוחקת כלא מאמינה.
אכן, יש הפתעות בחיים… צריך לפתוח להן את הדלת, את הראש ואת הלב 🙂
לחייך לעולם, לצחוק ממנו ולפתח חוש הומור עצמי… כי רק הומור עצמי יכול לשמור עלינו.
ואתם? גם אתם רוקמים תכניות ומשנים עפ"י הצורך? יש כאן מישהו שהגשים את כל (רוב) תכניותיו?
טחינה ירוקה של מעדניה
טחינה אתם אוהבים? אני אוהבת טחינה בייתית שמכינים בדקה, טחינה כמו במעדניות הכי טובות – טחינה ירוקה.
כמה דגשים:
טחינת מעדניות מכינים מטחינה גולמית רגילה ולא משומשום מלא. השומשום המלא מאוד 'כבד' ומתאים הרבה יותר להגישו בצורה הגולמית.
ניתן לשדרג את הטחינה בעשבי תבלין (כמו במתכון המצורף) – פטרוזיליה, כוסברה, זעתר, אורגנו טרי… בחרתי הפעם בבזיליקום.
ניתן להכין את הטחינה נקייה ללא עשבי תבלין בכלל והיא יוצאת לא פחות ממדהימה!
אפשר להמיר את המים בגביע יוגורט עיזים – יוצא מעדן!
טחינה הכי טעימה קרוב למועד הגשתה.
להכנת הטחינה:
למעבד מזון/בלנדר מכניסים: 1 כוס טחינה גולמית איכותית, 3 שיני שום, רבע כוס מיץ מלימון טרי, 1/2 כף מלח, חצי כוס מים קרים.
מוסיפים צרור בינוני של עשב תיבול לבחירתכם (נקי, יבש וללא גבעולים) – היום בחרתי בבזיליקום.
מעבדים לתערובת חלקה ויש לכם טחינה לא פחות ממדהימה!
שיהיה לכולנו שבוע טוב, מלא בבשורות משמחות ובתקווה גדולה.
שכל חיילנו, חטופינו ואוהבנו ישובו הביתה בשלום.
שלכם באהבה גדולה, עדי קאופמן-אורבך.
