מישהו התקשר אלי אתמול בין שתיים לארבע ומיד קפצתי ממקומי, לא שזה לא קרה בעבר אבל באותו רגע נזכרתי שאמא שלי לא מרשה לי לצלצל בשעות המנוחה.
זה מצחיק אבל עד היום אני מחזיקה בחוק הזה, ועד היום (ככל הנראה) אני מקשיבה לקולה של אמא ('כי אמא תמיד צודקת' – אני כבר מודה ולא מתווכחת).
גדל כאן דור שבכלל לא יודע שבנתניה בימי שלישי כל החנויות נסגרות בשעה 13:00 עד ליום למחרת, הידיעה שבין 16:00-14:00 לא מתקשרים לאיש(!) כי זו שעת מנוחה ושבימי שני אף מספרה לא מעלה על דעתה להפתח כך פתאום.
באמת, לא נעים לי להתקשר לאנשים בשעות הצהריים – אולי זה מהרגל או אולי דווקא מהפנטזיה שהם באמת ישנים או לפחות נחים בשעות הצהריים.
אני מתגעגעת לימים בהם אנשים כיבדו את הצרכים שלהם – שסגרו חנויות בצהריים לשעתיים מנוחה למרות שיכלו למכור יותר, שלקחו יום מנוחה שבועי באמצע השבוע כי גם הם בני אדם וכי הגוף והנפש קדמו לכל פרוטה נוספת שניתן להוסיפה לכיסם.
היום אנחנו חיים בעולם אחר (כמה מהר העולם השתנה) – עולם מהיר, קפיטליסטי (גם אני חלק מהמשחק, שלא תחשבו שאני קדושה, שמאפשר לי לחיות כפי שאני רוצה) זהו עולם שאיבד קצת מערכי האנושיות והצרכים האנושיים לטובת הערך הפיננסי.
מאז ימי קורונה (שנתיים!) כל הפגישות שלי עברו לטלפון ולזום (כתבתי על זה אתמול) ולכן אני מרשה לעצמי לחזור לחוקים הישנים – נחה צהריים, לא מתקשרת לאף אחד בין שתיים לארבע (תכלס, גם לא אחרי 21:00) וגיליתי ש'חוקים' דווקא מארגנים לנו את החיים ולא כופים עלינו מציאות – לחוקים האלה יש ערך.
ואני, צייתנית שכמותי, בחרתי לשוב ולציית לחוקים האלה – אני אוהבת חוקים.
חוקים עושים לי סדר, מאפשרים לי לעבוד בשעות העבודה ולנוח בשעות המנוחה, חוקים שמאפשרים לי לא 'למרוח' את היום אלא להתמקד כי הפסקת הצהריים המפנקת כבר מעבר לפינה.
ואתם? אילו חוקים ישנים הייתם מחזירים? האם גם אתם מרגישים כמוני? האם אתם אוהבים את המהירות של העולם החדש?
מחבת בוקר של כרוב ניצנים
הבוקר אני מתפרעת כי השגתי כרוב ניצנים טרי וכשיש כזה זו חגיגה – אין כמעט קשר בטעם בין כרוב הניצנים המוקפא לטרי (אגב, בדיוק כפי שאין קשר בין אננס משומר לאננס טרי) – וזו כבר סיבה למסיבה.
המתכון שאתן כאן לטיפול בכרוב הניצנים מתאים רק לטרי (במקרה של מוקפא אני ממליצה לכם לעבור לאפייה עם שמן זית ותבלינים).
מחממים מחבת עם ספריי שמן, מסירים את החלק הקשה בתחתית כל כרוב ניצנים ופורסים אותם לחצאים. פורסים בצל קטן לרצועות (הפעם בחרתי בבצלי שאלוט אבל גם כרישה תהיה כאן נהדרת) והעברתי למחבת עד לקבלת גוון זהוב.
הוספתי מלח גס ורבע כוס מים ונתתי להם להתאדות (זה משיב לכרובונים את הלחות). לאחר שהמים התאדו הוספתי כף חמאה (אפשר להממיר בשתי כפות שמן זית) והמסתי אותה תוך כדי ערבוב.
'פתחתי' ביצים לעין, טיגנתי והגשתי.
כרוב ניצנים טרי ניתן להשיג כחודשיים בשנה (מסוף ינואר עד אמצע מרץ), הם נמכרים לרוב אצל ירקנים טובים – פנו לירקן אמין באיזור מגוריכם שם תמצאו אוצר.
שיהיה לכולנו יום מקסים, חמים ומלא בבשורות טובות
שלכם באהבה, עדי קאופמן-אורבך.
