לפני כשבועיים וחצי, כשכבר הבנתי לאן נושבת רוח המלחמה – החלטתי שאני אחייה לצידה.
הרבה מכם יושבים עדיין בבתים, מרותקים לממ"ד (וחלקכם רק לטלויזיה, אבל על זה כבר חפרתי מספיק)… אבל בחוץ, כשלא מדובר באיזור עימות עם אזעקות אין-קץ … יש כבר חיים.
החיים חזקים יותר מכל דבר אחר, הם אלה שמעניקים תקווה וגם את 'טעם החיים': מפגש עם אנשים יקרים, עם בני משפחה, ישיבה בקפה או במסעדה טובה, שיטוט קליל ברחובה של עיר… כל אלה מעניקים טעם לחיים.
הישיבה בבית מול הטלויזיה ומול התופת לא תחזיר לנו את השבויים הביתה, היא גם לא תוציא ל'אפטר' את החיילים שאתם מתגעגעים אליהם … היא רק תכניס אתכם עמוק יותר ויותר לדיכאון.
המראות הקשים, החדשות בלופ (כשאין כמעט דיווחים חדשים, וחלקם סודיים, וטוב שכך…) עושים רע לנשמה, הישיבה בבית מרגישה כמו נצח והעיסוק המתמיד בזוועות מוריד לכולנו שנים מהחיים.
זה הזמן לקום, להתלבש, לצאת מהבית, לפגוש אנשים, להתחבק ולפרנס עסקים שמניעים את הכלכלה שלנו.
לעסוק בדברים אחרים- לתרגל יוגה (אני מתחילה השבוע!), לרקוד, לצייר, לאפות, ליצור אמנות, לרקום, לסרוג, לקרוא ערימת-ספרים כמו שתמיד חלמתם (זו בריחה טובה ממציאות), להאזין לפודקאסטים (שלא קשורים למצב), להרצאות אונליין…. לקחת סלסילת פיקניק ולצאת לשעה קלה לפארק…
הרבה אנשים בוחרים להתמודד בהתנדבות – זו עבודת קודש ממש, זה מחזק, משפר את מצב הרוח ועושה טוב לנשמה. התנדבות ממקום של נתינה, שמחה, סיוע… זה ממלא את הנפש.
משאב הטבע היחיד שיש לנו בעורף הוא הכוח והחוסן שלנו – אנחנו רוצים להתפרק, אנחנו עוד נתפרק ועוד נתאבל אבל לא עכשיו.
עכשיו אנחנו צריכים להיות חזקים, לנסות לייצר 'חים כרגיל', לדאוג לעצמנו, לנפש שלנו, לבריאות הנפש שלנו… עכשיו הזמן קצת להשתחרר, להתבדר, לצלול לחיים חזרה ולקחת המון נשימות בכדי שיהיה לנו כוח לסייע, לתרום, לעזור, להקים מחדש יישובים, להקים מחדש את כל מה שנלקח מאיתנו… ובעיקר לשקם משפחות שחייהן כבר לא יהיו כתמול-שלשום.
לכל אלה צריך כוח, אופטימיות, שמחת-חיים, יציבות, רוגע, כסף (מלחמה היא עסק יקר, הכלכלה שלנו צריכה לנוע) והרבה אנשים טובים (ואת זה אנחנו כבר יודעים שיש לנו).
את השבוע אני פותחת עם מתכון שהבטחתי להעלות – קרקרים מדהימים מקמח כוסמין (האהובים על דני בימי טרום-דיאטה).
קרקרים מטורפים מקמח כוסמין
אלה באמת קרקרים מטורפים – כאלה שאתם בדר"כ קונים בקונדיטוריות במחיר מופקע.
לא תאמינו כמה קל להכין אותם – ללא מיומנות, ללא עבודה קשה וללא מכשור מתוחכם.
מחממים תנור ל-160 מעלות בטורבו.
שימו לב, טורבו חשוב כי הוא מסייע בתהליך ייבוש – אנחנו רוצים קרקרים קריספיים וקראנצ'ים ולכן טורבו עושה לקרקרים טוב.
דבר נוסף – כל תנור מתפקד אחרת – הוציאו את הקרקרים רק אחרי שהם מיובשים כהלכה .. אם יקח זמן ארוך יותר, אל תתנגדו לתנור.
בקערה מערבבים היטב לעיסה אחידה:
כוס קמח כוסמין מלא, כוס קוואקר מהיר הכנה, רבע כוס שמן זית, 1/2 2 כוסות מים, חצי כוס גרעיני חמניה, חצי כוס גרעיני דלעת, חצי כוס שומשום רגיל, חצי כוס שומשום שחור, 3 כפיות קצח, 2 כפות זרעי פשתן טחונים, 2 כפיות מלח (אני משתמשת במלח הימליה) ו- 2 כפות אורגנו מיובש.
התערובת ממש נוזלית ובדיוק ככה היא צריכה להיות – זה סוד הקסם של המתכון, סמכו עלי.
אם אתם אוהבים, כמוני, קרקרים עבים יחסית השתמשו בתבנית תנור אחת. אם אתם אוהבים את הקרקרים שלכם דקיקים מאוד פצלו ל-2 תבניות.
מוזגים את התערובת הנוזלית על נייר האפייה ומשטחים לגובה אחיד.
מעבירים לתנור שחומם מראש ל-160 מעלות בטורבו.
אחרי כרבע שעה מוציאים את התבנית ובעזרת סכין או גלגלת (עוגיות או פיצה) חותכים את הגודל הרצוי.
מחזירים לתנור לאפייה ולייבוש – אם הכנתם דקיקים עוד כ-20 דקות ואם הכנתם יותר עבים כחצי שעה.
שימו לב לבדוק לפני שאתם מסיימים אפייה כי לכל תנור יש חיים משלו – בדקו שהקרקרים אכן מיובשים כהלכה, אם לא, החזירו לתנור.
אני בטוחה שהמתכון המהמם הזה יכנס ללופ האפייה השבועי שלכם – כשאתם מכינים כתבו לי או צלמו – זה כל כך משמח אותי 
שיהיה לכולנו יום שקט, מלא בתקווה ובבשורות טובות.
אוהבת אתכם, עדי קאופמן-אורבך.
