בילדותי קניונים היו נדירים – החוויה הרגישה כמו משב רוח מרענן שמגיע מאמריקה הרחוקה, מידי שנה נסענו ל'דיזינגוף סנטר' בכדי 'לחיות את החלום האמריקני' ולפנטז שאנחנו אנשי העולם הגדול.
בסוף היום חזרנו הביתה, לחדרה, עם שלל שקיות מלאות באושר קנוי שהחזיק כמה שבועות לכל הפחות.
אבל… היום כשקניון יש בכל קרן זוית הקונספט הזה מעיק עלי, סוגר עלי, אני מרגישה שם לכודה, אני מרגישה שבאתי רק למטרה אחת – לקנות וללכת, כמה שיותר מהר.
שנים רבות חלפו מאז הפעם האחרונה שכף רגלי דרכה בקניון, אני לא יודעת לומר בוודאות גמורה למה אני מתעבת את כל הקונספט הזה אבל אולי כשאסיים לכתוב את טור הבוקר הזה אוכל להבין טוב יותר.
אני אוהבת את חנויות הרחוב, אלה המפוזרות ללא חוקיות וללא 'מהנדסי תודעה', אני אוהבת לשוטט בסמטאות הקטנות ולגלות חנויות נסתרות מעין, מחפשת דווקא בחנויות הלא מפונפנות או מעוצבות ושם אני מוצאת שלל רב של פריטים איכותיים במחירים משמחים.
חנויות הרחוב צמחו באופן טבעי והביקור ברחוב מאפשר לי לדלג מבלי להרגיש חנוקה במתחם מלאכותי – אני יכולה להנות מהרחוב מבלי לקנות בו דבר, אני יכולה לבחור להכנס וגם יכולה לבחור סתם להנות מחלונות הראווה, כמו ביום טיול, וללא התחייבות לסיבת ההגעה.
לפני כמה ימים, בלית ברירה, מצאתי את עצמי בקניון בירושלים – נאלצתי ללכת לחנות ספציפית בכדי לקנות פריט עבור דני.
כשהגעתי לקניון נזכרתי, כבר בכניסה, למה הקניון תמיד היה סיוטי בעיני – הפקק הארוך בכניסה לחניון חנק אותי, חיפוש החניה התיש אותי והמעברים בין החנויות היו עמוסים וצפופים לי מידי.
נכנסתי מיד לחנות (עשיתי שיעורי בית בכדי לקצר את זמן הביקור), קיבלתי שירות יעיל (ומהיר!) ולאחר כחצי שעה הייתי בחוץ עם שקיות והיידה – הביתה.
בכנות, חגגתי את היציאה מהחניון והבטחתי לעצמי שאעשה הכל בכדי לא לשוב לשם בזמן הקרוב.
ואתם? אתם אוהבים קניונים או חנויות רחוב? האם יציאה לקניון היא בילוי או יציאה פרקטית? ואם אני מפספסת משהו – ספרו לי עליו.
שקשוקת פינוקי חורף – בטטה, מנגולד ובצל סגול
הבוקר אנחנו פותחים בשקשוקת פינוקי חורף – בשנים האחרונות גיליתי ש'שקשוקה' היא מילה רחבה מאוד, ובעיקר יצירתית… כל מחבת הכוללת ירקות וביצי עין הופכת ברגע ל'שקשוקה'… ולי אין שום בעיה להתפנק בכל יום על שקשוקה אחרת.
להכנת שקשוקת פינוקי החורף
במחבת רחבה עם 2 כפות שמן זית אידתי בצל סגול פרוס דק.
הוספתי צרור עלי מנגולד פרוס גס (נקי מה'אידרות' – מהפס הגס שבמרז העלה) ואידתי מספר דקות.
למחבת הוספתי בטטה גדולה אפויה חתוכה לקוביות. צליתי מספר דקות נוספות.
תיבלתי במלח גס, פלפל שחור ויצרתי גומות. פתחתי בקערית ביצים לעין והעברתי כל ביצה לגומה שלה.
ובישלתי על אש קטנה כעשר דקות.
טיפ קטן
אם אין לכם בטטה אפויה או מבושלת אתם יכולים לחתוך בטטה טרייה לקוביות ולצלות אותה לפני תחילת ההכנה. בטטה מתבשלת מהר (בתוך כמה דקות) ככה שלא תצטרכו להמתין זמן ארוך להכנת שקשוקת פינוקי החורף 🙂
שיהיה לכולנו יום טוב, חמים ומלא בתקווה.
שלכם באהבה, עדי קאופמן-אורבך.
