לפעמים אני מרגישה כמו תקליט שבור שעוד עושה מאמצים בכדי להמשיך לנגן למרות הכל.
למרות המצב, למרות המלחמה הארוכה, למרות המציאות בחברה, למרות הצינון שפקד אותי, למרות העייפות שהיא חלק מחיי בחודשים האחרונים… אני פשוט רוצה להמשיך לנגן.
אני זוכרת שכבר בתחילת המלחמה התחלתי לכתוב על ה'בריחה מהמציאות' – על התנתקות חד צדדית מכלי התקשורת, מהמידע הזמין, מהלחץ העודף… הרבה אנשים כעסו עלי, הודיעו לי שאני אדם מנותק וחסר רגשות.
אני לא מנותקת, אני אנושית – אי אפשר להכיל כל כך הרבה סבל, כעס, חוסר וודאות ותסכול לטווח ארוך כל כך. אנחנו זקוקים לאוויר לנשימה, לחיוך, להנאות קטנות ולמציאת האור בימים של חושך.
בשנה האחרונה, במקביל למלחמה, קורים לנו כבני אדם עוד דברים – חלקם גדולים, חלקם קטנים, מהם משמחים ומהם גם פחות… אנחנו צריכים להכיל את כל בליל החיים הזה. אנחנו לא באמת יכולים להרשות לעצמנו לשקוע .. ואסור לנו להגיע לנקודה הזו.
אנחנו חיים בארץ קשה, היא הייתה קשה עוד בטרם הקמתה, כולנו נולדנו למלחמה, לעימות, לאינתיפדה… זהו חלק מחיינו מאז קום המדינה. גם היום אנחנו במערכה… ואנחנו צריכים לזכור שזה קשה שבעתיים כשהיא מתנהלת ברשתות החברתיות, בטלויזיה (עם יותר מידי שידורים שמפוצים את המוח ולא מעניקים שום ערך מוסף)… ובתקופה שבה רצינו להיות עם מִנּוֹרְמָל.
מִנּוֹרְמָל – מלשון נורמלי.
קשה להיות כזה כשאתה חי תחת איום במזרח התיכון, כמה אני רוצה לפעמים להפוך לבריטית או שבדית… ואז אני נזכרת למה אני כל כך אוהבת להיות ישראלית.
גם כשחיינו בברטניה, עם כל הפסטורליה של קיימברידג' הירוקה והשלווה, חלמתי לחזור הביתה – לארץ שלי, לאנשים, לשפה שלי, למרקם החיים של המזרח התיכון.
זה עצוב, אבל אנחנו מורגלים למצבי חירום – אנחנו מורגלים לדראמה אבל גם מורגלים להפוגות. ואני מקוה שההפוגה תגיע, בקרוב.
אני רוצה לשלוח מכאן חיבוק חזק ואוהב לכל חבריי בצפון – אני מתפללת ש הימים האלה יעברו מהר, ללא פגע ונשכח מהם במהרה.
גם היום, כמו בשיר של להקת חיל האוויר כולנו 'מוכרחים להמשיך לנגן' למרות המכה בכנף, למרות הקושי – זה באמת סלע קיומנו.. ואנחנו נשרוד גם את זה… כי אין לנו ברירה אחרת.
עוגת דבש עסיסית – המתכון של הסבתות משודרג
הבטחתי לכם מתכון טוב לראש השנה – ואין כמו להתחיל שנה חדשה עם העוגה של הסבתות שלנו (אבל משודגרת) – עוגת דבש בטעם של בית חם.
כל מה שאנחנו צריכים זו קערה, מטרפה ידנית פשוטה ותבנית לעוגה. אפשר מרובעת סטנדרטית ואפשר עגולה בקוטר 26.
מחממים תנור ל- 180 מעלות בטורבו.
בקערה טרפתי היטב 4 ביצים גדולות עם חצי כוס סוכר חם לח (החום הכהה).
הוספתי כוס שמן צמחי ולאחר מכן, מאותה הכוס, כוס דבש.
למה? כי השמן שנשאר בכוס יעביר את הדבש בלי ללכלך ולהשאיר סימנים.
טרפתי היטב את הבלילה והוספתי חצי כפית תמצית וניל.
לקערה הוספתי כוס מים רותחים. לא להבהל – העוגות הספוגיות הרכות בסיסן במים רותחים, כשמוסיפים מערבלים טוב טוב… ככה שלא תצא לנו חביתה.
מוסיפים לבלילה 2 כוסות של קמח ו- 2 שקיקים אבקת אפייה (אפשר שקיק אבקת אפייה וכפית סודה לשתייה – זה עושה את העוגה אוורירית), מוסיפים כפית של קינמון ומערבבים היטב.
מעבירים לתבנית המשומנת ואופים כ- 25 דקות… מצננים. ניתן לפזר אבקת סוכר (כמוני) או לוותר … כי היא פשוט נפלאה כמו שהיא.
אתם לא מבינים – העוגה הזו תעשה לכם את החג בלום מאמץ, ואולי תצליח לתת לכולנו שנה טובה.
לכל קוראיי בצפון – אני מחכה יחד אתכם שהימים הקשים יעברו, מחבקת חזק.
שלכם, עדי קאופמן-אורבך.
