אתמול, לשם הסחת דעת ולהחזרת מעט טעם לפה, ערכתי סקר קוראים ושאלתי מהו אוכל מנחם.
היו כמה אנשים שכעסו עלי שאני מתעסקת בזוטות בימים כל כך קשים, היה קשה להסביר ואולי אי אפשר להסביר שהכוח שלנו להמשיך ולהילחם נעוץ במצב הרוח ובמוטיבציה שלנו.
המוטיבציה שלנו היא אנרגיה שאותה אנחנו צריכים לשלוף ולשאוב מרגעים טובים ושמחים שהיו לנו בעבר, וגם מכאלה שאנחנו עוד חולמים שיהיו בעתיד… רגעים קטנים של אושר יוצאים 'מחסני אנרגיה' שמופעלים ברגעים קשים כל כך.
בכדי לשרוד ולהתמודד עם רגעי האפילה אנחנו חייבים לפתוח את 'מחסני החירום' שלנו ולהתמלא – מחסני החירום האלה הם חבל הצלה של ממש – אור בקצה המנהרה.
טעם של אוכל טוב, מחשבה על חיבוק אוהב עם אדם יקר, זיכרונות מחופשה משמחת או כל דבר אחד שנשלף מאי-שם… ממעמקי מחסני החירום שלנו הוא מבורך.
כישראלים אנחנו נאלצים להכיר את המחסנים הללו היטב – שולפים אותם לפחות אחת לשנה (אם לא יותר) ומתרפקים על מה שיש להם להציע…
מחסני החירום שלנו הם לא רק מחסני מזון ומי שתייה.. מחסני החירום שלנו מאחסנים את מצב הרוח הטוב שלנו, את האופטימיות, את האמונה החזקה שעוד נראה ימים טובים מאלה, את הטעמים הנהדרים שמחזירים אותנו לרגעים משפחתיים או קסומים ומשמחים.
אל תפחדו לפתוח את 'מחסן החירום' שלכם – זה לא מה שיוריד ולו במעט את הכאב, את הצער ואת תחושת ההזדהות עם המציאות המטלטלת אבל יתן לכם כוח להמשיך ולהתמודד.
כתבתי לפני כמה ימים על בריחה מהמציאות לרגעים או לכמה שעות בכדי לשמור על שפיות.
זה בדיוק זה – לברוח לרגעים טובים, לאלבומי תמונות מימים יפים ועם אנשים יקרים.. אל תתחפרו במיטה ואל תדבקו למסך החדשות… צאו מהלופ לרגעים ופתחו את מחסני החירום שלכם.. הם יצילו אתכם ברגע האמת ויתנו לכולנו בסיס לעתיד אופטימי הרבה יותר.
אני לא פסיכולוגית בהשכלתי, אני לא מטפלת באנשים אבל אני יודעת בני אדם – אי אפשר לשבת מול התופת 24/7… בכדי להמשיך ולקיים חיים אנחנו צריכים להוסיף גם טעם טוב בפה, קצת חוש הומור (לא סתם יהודים אלופי הומור – זו הישרדות) ונשימה עמוקה עם תקווה בלב.
הבוקר אני מכינה מלפפונים חמוצים של סבתא פנינה ז"ל, תתפלאו – אבל עבורי צנצנות כאלה על אדן החלון זו נחמה גדולה בימים רעים.
מלפפונים חמוצים של סבתא פנינה ז"ל
להחמיץ מלפפונים זה קל ונהדר ומי שעוד לא טעם את הטעם הבייתי – לא יבין לעולם.
המצרכים לצנצנת בינונית רגילה:
7-8 מלפפונים ירוקים בינוניים – קטנים (קשים!!!), 6-8 שיני שום חצויות לאורכן, ענף סלרי בינוני (זהו הסוד ההונגרי – בזכותו המלפפונים לא יהיו מרירים), חצי צרור שמיר (טרי ויפה) 2 וחצי כפות מלח שולחן 1 פלפל אנגלי (לא חובה) 2 פרוסות לחם (כן כן – לחם ) מי ברז לכיסוי.
שוטפים את המלפפונים היטב ומייבשים, מכניסים לצנצנת (עדיף בעמידה אחד ליד השני – כך יש יותר מקום לדחוף כמות) מעבירים את שיני השום החצויות לצנצנת ואת גבעול הסלרי.
שופכים את המלח, מוסיפים פלפל אנגלי, מכסים במים עד כ- 2/3 מהגובה.
מוסיפים צרור שמיר טרי וסוגרים את הכל עם שתי פרוסות לחם אחיד רגיל לגמרי מלמעלה.
וכמה דגשים:
מה בעצם הלחם עושה? הוא לא רק אוטם את הכלי בצורה הרמטית אלא גם סופג אל תוכו טעמים וריחות שאנחנו לא רוצים, הוא בעצם משמש אותנו כמסננת.
איך מאחסנים? מניחים את הצנצנת במקום יבש עם מעט אור (אדן החלון, מרפסת מקורה, אפילו על השיש במטבח ליד החלון זה עושה יופי את העבודה – מניסיון).
כמה זמן אורכת ההחמצה? בחורף מחכים כשבעה ימים. בקיץ – כארבעה.
אנחנו אוהבים את המלפפונים שלנו עשויים ועסיסיים מאוד ולכן, לפעמים שווה לחכות עוד יום… אפשר לבדוק!
שיהיה לכולנו יום מלא בבשורות טובות ובתקווה.
שלכם באהבה, עדי קאופמן-אורבך
