היום אני רוצה לדבר על פְּגִיעוּת – אני לא סתם מנקדת את המילה הזו, כי אני רוצה להיות מדויקת.
פְּגִיעוּת (vulnerability, באנגלית) היא לא פגיעה אלא מצב שבו אנחנו חשופים לפגיעה חיצונית מבלי שתתאפשר לנו הגנה.
כבר תקופת-מה שאני מרגישה שאני אדם פָּגִיעַ, שדברים מסוימים בחיים שלי מנוהלים על ידי גורם אחר וגורלי נתון בידיו של אחר (אולי גם קצת של הגורל).
המציאות הזו מטלטלת מאוד ומפריעה לי בחיי היום-יום כי אני חשה שהאחיזה בהגה-חיי נלקחת ממני בחלק מתחומי החיים. זו תחושה של חוסר אונים שמובילה גם לחוסר אמון במערכות, באנשים וגם בטבע.
דני אומר שפְּגִיעוּת היא חלק מהחיים ואני יודעת שהוא צודק – אני גם יודעת שאני לא יכולה לשלוט בכל מה שקורה לי בעולם, אבל אני יכולה למזער את אי-השליטה ועל כך אני כותבת היום.
אני יודעת שאני לא כל כך ברורה היום אבל מצד שני, אני ברורה מאוד – לא משנה באיזה תחום אנחנו מוצאים את עצמנו פגיעים – זו חוויה בלתי נסבלת שמזכירה ימים של ילדות מוקדמת עם חוסר שליטה כמעט מלא.
כשאני חשה בפְּגִיעוּת אני נאטמת, משתבללת, קצת נבהלת ומתחילה לחפש מחדש קרן אור שתוציא אותי מהר מהמערבולת, אני עושה הכל בכדי לחפש את דרך המילוט כי אני יודעת שאם לא אגיע ל'יציאת החירום' מהר – אסתכן בכניסה לדכדוך מתמשך.
אנחנו לא תמיד יכולים להגן על עצמנו, זו מסקנה כל כך מתסכלת אבל אמיתית – אנחנו משלמים 'שכר לימוד' על אי-ידע, אנחנו משלמים מחיר על בחירה לא טובה, אנחנו משלמים מחיר גבוה על תמימות-דעים.
לפעמים אנחנו פשוט צריכים לשחרר, לשלם את המחיר וללמוד איך להתנהל בעתיד בכדי למזער את אופציית הפְּגִיעוּת.
כנראה שאמא שלי (שוב) תמיד צודקת – החיים הם אוניברסיטה אחת גדולה ללא תעודות, ללא טקסים וללא רשימת הרצאות… אנחנו חייבים ללכת בין הטיפות, ללמוד מכל מצב, להכיר בתכונות שלנו, לשפר אותן, לחיות עם החסרונות ולמצוא להן תחליפים… ולבסוף, להשלים ולחזור לנשום.
כבר כמה ימים אני מסתובבת עם לב כבד, בקושי תפקדתי – היום אני מרימה ראש, מודה באשמה – מוכנה להלחם, להענש ולמשיך הלאה.
פְּגִיעוּת היא מצב קורבנות זמני אבל מצב של קורבנות – אפשר להשתבלל לכמה ימים אבל חשוב לצאת מהסיטואציה, להרים ראש, להבטיח לעצמנו שבפעם הבאה נגן על עצמנו טוב יותר … ומה שהכי חשוב הוא לשוב מהר למסלול לפני שיהיה מאוחר מידי.
לא ישנתי רוב הלילה – הייתי עסוקה בעצמי, ביציאה מההשתבללות הזו ובהבנה שאני לא באמת שולטת בעולם, אולי בפעם הבאה אשלוט טוב יותר בעצמי.
ואתם? גם אתם מרגישים פְּגִיעוּת? איך אתם מתמודדים בסיטואציות כאלה?
על שישי נתנייתי ומתכון לתפוחי אדמה מושלמים
בימי שישי בבוקר העיר נתניה של ימי ילדותי שקקה חיים.
הקונדיטוריות התמלאו מאפים שריחם הגיע למרחוק, חנויות הפרחים התמלאו בסט גוונים מרהיב ובמעדניות הרחוב ניצלו על שיפודים מסתובבים עופות בתנורים לעיני כל העוברים ושבים. על שיפודי העופות הומטר רוטב כתמתם משגע כל העת והמראה הזה היה מהפנט.
אני לא מתביישת לומר שכילדה נעמדתי מול המראה הזה למספר דקות – זה ריתק אותי…
לימים, קראתי את סיפורי מנדלי מוכר ספרים, ש"י עגנון ויצחק בשביס-זינגר ודימיתי את אותן מעדניות מהשטייטלעך למעדניות הנתנייתיות.
תחת שיפודי העופות (יבוא יום ואארגן לכם את המתכון מאמא) נחו בערימה תפוחי אדמה שניצלו באותו רוטב שניגר מהשיפודים כלפי מטה.
שנים חלמתי על תפוחי האדמה האלה – קריספיים ומתובלים מבחוץ ורכים רכים מבפנים. אחרי שנים הצלחתי להגיע לטעם ולמרקם… אושר.
תפוחי אדמה צלויים כמו של פעם
מחממים תנור ל-200 מעלות בטורבו
המתכון לקילו תפוחי אדמה – אני מעדיפה תפוחי אדמה מזן ראטה (יש לו טעם חמאתי אבל קשה להשגה).
פורסים לפלחים את תפוחי האדמה (שימו לב לא לפרוס דק מידי, אני פורסת תפוח אדמה בינוני-גדול לשישה חלקים) ומניחים על מגש עם נייר אפייה.
בקערה קטנה טורפים רבע כוס שמן (אני מעדיפה זית), שתי כפות פפריקה מתוקה, כפית מלח גס, כף אורגנו מיובש, כפית פפריקה מעושנת (או חריפה, למי שאוהב) וחצי כפית פלפל שחור.
מוזגים את הרוטב על תפוחי האדמה וביידים נקיות מעסים אותן. מניחים אותן בשכבה אחת. זה חשוב.
מכסים היטב בנייר אפייה ומעליו באלומיניום ומכניסים לתנור.
כעבור שעה פותחים את הכיסוי ובודקים אם תפוחי האדמה כבר רכים. במידה וכן – מסירים את הכיסוי ואופים מספר דקות נוספות, במידה ולא – עוטפים ומשיבים לפרק זמן נוסף בתנור.
תקשיבו – אלה תפוחי אדמה מופלאים, טעימים כל כך וארומתיים! אתם יכולים לשלב אותם בסלט תפוחי אדמה שיקבל טעם מדהים, להכין כתוספת או לזלול ישר מהתבנית… ראו הוזהרתם!
שיהיה לכולנו יום טוב, מלא בבטחון ובאהבה.
שלכם באהבה גדולה, עדי קאופמן-אורבך.
