אני חושבת שמגיע לי מינימום פרס ישראל אם לא פרס נובל בכבודו ובעצמו.
אני, עדי קאופמן-אורבך, שעד לפני שנה לא ידעתי איך מחליפים נורה, שלא הצלחתי לפתוח מתקן לייבוש כביסה וקראתי לשכן לעזרה, שלא הצלחתי לתדלק בתדלוק עצמי ו'עשיתי עיניים' לעוברי אורח לחילוץ, שלא ידעתי שבכדי שהמג'ימיקס יעבוד כדאי לנעול את המכסה, שבמשך חודשיים חיפשתי איך לעזעזאל מפרקים את הכיריים לניקוי..
אני, בכבודי ובעצמי, נכנסתי לטמבוריה ולא רק שהצלחתי להסביר למוכר מה אני רוצה (האמינו לי … זה המון!) קניתי, פירקתי וחיברתי מסנן מים לברז בעצמי.
זה מדהים אותי בכל פעם איך דברים קטנים ובנאליים, כאלה שעוברים לאנשים אחרים 'על הדרך', מעיקים והופכים למשמעותיים לאנשים (כמוני) שלא יודעים איך לאחוז במברג, שאין להם מושג מהו מפתח שבדי או פטיש.
שלושה שבועות שלמים שטפתי כלים כשהמים כמעט משפריצים עלי, עשיתי המון גוגל אבל לא ידעתי מה לעשות אז חיכיתי…אולי חלמתי שזה יסתדר… יעבור לו, הברז היה חולה ואוטוטו הוא יבריא מעצמו והכל ישכח…
מדהים לגלות בכל פעם שמה שמפחיד אותנו בחיים הוא הלא מוכר – ידע הוא באמת כוח, הוא כוח אדיר שמפזר את העננה האפורה של חוסר הידע, כזה שמוביל אותנו לחוסר בשליטה במצב.
כשנכנסתי לחנות הקטנטנה המוכר היה כל כך אמפטי – ככל הנראה בכל יום נכנסת לחנותו איזו אישה עם פנים תוהות כשסימן שאלה גדול מציף אותה – הוא הסביר לי בשקט, אני הקשבתי וברגע של שעת כושר החלטתי לנסות, מה יקרה? מקסימום לא יעבוד.
ללא מפתח שבדי (אני כל כך גאה בכך!) פירקתי את החלק הישן, הברגתי וחיברתי את החלק החדש והפלא ופלא – זה עבד!
אני לא יכולה אפילו לתאר את ההתרגשות שאחזה בי – אם הייתי יכולה לרקוד ולקפוץ (מבלי להפריע לשכנה במנוחת הצהריים) הייתי עושה את זה.
נו, מה עוד אפשר לומר? (חוץ מזה שאני מעט מבדחת, וטוב להיות כזו בימים חשוכים שכאלה) פרס ישראל בטח כבר מכינים לי את הטפסים…
ואתם? ממה אתם מפחדים? על מה אתם מוותרים ומזמינים איש מקצוע וכמה זמן אתם מחכים וסובלים עד שאתם פותרים בעיות שכאלה?
בדיוק המלחמה נחתה לנו על עונת הדלעת – הבוקר אני מכינה פנקייק דלעת ללא רגשות אשם.
פנקייק דלעת ללא רגשות אשם
הבוקר אני מתפנקת ללא רגשות אשם – הכנתי פנקייקים מדלעת וקמח מלא שאתם הולכים לטרוף ולהרגיש מצויין עם עצמכם.
כמה טיפים להכנת הפנקייקים
במתכון אני מציעה לאפות את הדלעת, אתם בהחלט יכולים לבשלה במים, לסנן ולהכין. אני אוהבת את טעם הדלעת האפויה אבל שתי האופציות מצוינות למתכון באותה מידה.
המתכון לא ממותק מידי כי גם הדלעת מתוקה וזיגוג המייפל מתוק מספיק. אם אתם חובבי מתוק עז, הוסיפו עוד 2 או 3 כפיות שטוחות של סוכר חום/תחליף סוכר חום.
למשתמשים בתחליפי סוכר – ניתן לרכוש היום תחליף סוכר בטעם סוכר חום. תוכלו להשתמש בתחליף סוכר רגיל במתכון – והפנקייקים עדין יצאו מעולה.
תחליפי הסוכר הם עסק יקר אבל הם חשובים לחולי סוכרת ולמקפידים על תזונה דיאטטית. יש מגוון רחב של אופציות בחנויות השונות, בדקו אותן ושאלו את התזונאית/הרופא שלכם לדעתם.
השוואת מחירים בין חנויות שונות תחסוך לכם עשרות שקלים בחודש – זה שווה את המאמץ.
להכנת פנקייקי-הדלעת
אופים חצי קילוגרם דלעת פרוסה (עם הקליפה, היא תתפרק מעצמה בקלות לאחר אפייה) ב-180 מעלות כ-25 דקות עם מעט שמן צמחי.
מצננים, מסירים את הקליפה ומועכים (אפשר עם מזלג/ מועך פירה או במעבד מזון).
מעבירים את הדלעת המרוסקת (והמצוננת) לקערה.
מוסיפים 3 ביצים, 2 כפות סוכר חום (אני מעדיפה אותו בשל הטעם הקרמלי), חצי כפית קינמון, גביע יוגורט או שמנת חמוצה, רבע כוס חלב, כף שמן צמחי וטורפים היטב.
מוסיפים כוס וחצי קמח מלא (אפשר קמח רגיל) ושקיק אבקת אפייה וטורפים. אם הבלילה כבדה מידי הוסיפו חלב עד לטקסטורה של עוגה בחושה.
חממו על אש קטנה בעוצמה בינונית מחבת נון-סטיק טובה עם כפית שמן. אני לא ממליצה על חמאה כי היא נשרפת בטמפרטורה יחסית נמוכה.
כשהמחבת חמה נגבו עם נייר סופג את כל השמן – אנחנו רוצים פנקייקים לא מטוגנים.
מעבירים מצקת עם הבלילה ומכסים במכסה, כשהחלק העליון מתמלא בבועות תהפכו את הפנקייק והשאירו ללא מכסה כשלוש דקות. העבירו לצלחת והמשיכו להכין את שאר הפנקייקים.
מגישים עם סירופ מייפל, שקדים פרוסים, קוקוס או סלט מפירות שונים (תפוחים, תפוזים, תפוזי דם, קווי).
שיהיה לכולנו יום מלא בתקווה, בבשורות טובות ובשפיות.
שלכם באהבה, עדי קאופמן-אורבך.
