כבר זמן מה שאני חולמת על איטליה, על פיאצות עתיקות, על אופנה מרהיבה (דולצ'ה גבאנה, תודה ששאלתם) ועל אוכל איטלקי פשוט ונפלא.
אם הייתי מצליחה לשכנע את דני לקחת שנת שבתון באיטליה הייתי חומדת לעצמי שנת לימודי גסטרונומיה איטלקית בין הניוקי, הפסטות והפיצות הקריספיות.
זה משעשע לחלום בהקיץ על נסיעה ארוכה לאיטליה – על מעבר ל'טמפו' אחר, לשפה אחרת, לטעמים מיוחדים ובעיקר לשלווה של מבקרת שאינה מעורבת בחיי היום-יום.. ואינה אחראית עליהם.
היום יותר מתמיד אני חולמת בהקיץ על נסיעות כאלה שמובילות אותי לרגעי נחת-רוח עם חיוך שעושה חשק ושמזכיר לי שבסוף, אחרי המלחמה, החיים ישובו למסלולם ונוכל (אולי) פעם להגשים.
עכשיו אני רוצה 'לעוף על החיים' כי דווקא עכשיו אני מבינה (שוב) כמה הם לא צפויים, מפתיעים וקצרים מכדי להכיל את כל מה שהייתי רוצה.
הערב בחרתי לצאת לגיחה קלה לאיטליה, עוד כעשר דקות גם אתם תוכלו להתענג על ארוחת פסטה נפלאה, צנועה וכל כך קלה להכנה.
פסטה 'סתם יום של חול'
אנחנו הישראלים מאוד אוהבים שהפסטה שלנו שוחה בשפע של רוטב, אני מזהירה מראש – המנה הזו לא ישראלית, ואתם מוזמנים להתנסות ולהתאהב בפשטות הזו.
בסיר עם שפע מים רותחים ומומלחים הכינו פסטה (500 גרם) עפ"י הוראות היצרן.
במחבת רחבה ועמוקה חממו על אש קטנה:
כוס שמן זית, בצל גדול פרוס לרצועות דקות, 5 שיני שום קצוצות, 400 גרם עגבניות שרי חצויות מכל סוג וצבע, כף תימין, חופן אורגנו טרי, מלח ופלפל שחור עפ"י הטעם.
שימו לב – בשלו בשמן על אש נמוכה כעשר דקות.
ההבדל בין טיגון לבישול בשמן (כמו הרטטוי הצרפתי) הוא בטמפרטורה – אל תגיעו לכדי טיגון.
ערבבו מידי פעם את תכולת במחבת בכף עץ.
לבסוף, תבלו במעט בזיליקום מיובש, הוסיפו את הפסטה, ערבבו והגישו…
אתם תודו לי, מבטיחה 🙂
צ'או במבינוס, עדי קאופמן-אורבך
