סלטים מרעננים, ללא סוכר, מתכונים מסורתיים מהבית

על שינה וציבעל'ה (סלט תפוחי אדמה, ביצים ובצל של פעם)

מתכון לשבת, שבת בבוקר, מתכונים של בית, מתכונים צמחוניים, מארחים כמו בלבוסטע

17.4.2024

בחג הפסח הזה אני חוזרת למקורות, למתכונים הבייתיים שמזכירים לי שפעם היה לנו טוב יותר.
קשה ובלתי אפשרי לחגוג את החג במחשבה על החטופים, על החיילים שלנו שבחזית וכל כל אנשי כוחות הביטחון שמגינים עלינו.

זה חג לא קל, לא פשוט אבל צריך לחגוג אותו – כי הוא חלק בלתי נפרד מעם ישראל, מהסיפור המכונן שלנו ומהסיבה שבגללה אנחנו כאן יחד לתמיד.

בשנה שעברה חשבתי שהגיע הזמן לצאת מהשבלונה של האוכל המסורתי אבל המלחמה שינתה לי את התכניות.
דווקא היום אני רוצה את החיבוק החם והאוהב מהדורות הקודמים שאינם עוד, כולנו מחפשים את העידוד שלהם – של אלה שלא ישבו איתנו השנה בשולחן החג.

אני מקוה שאתם סולחים לי, ושתהנו להזכר ולהכין יחד את מטעמי החג שהם הסיפור של כולנו.
שלכם באהבה גדולה, עדי קאופמן-אורבך.

1.11.2023 מלחמת חרבות ברזל

מעולם לא נחשבתי לאדם ש'ישן טוב' – כל כך קינאתי באנשים שיכולים לקום בשעה מאוחרת ולהתפנק בשינה טובה.. אני לא כזו. וזה חבל מאוד.

מגיל מאוד צעיר הרגילו אותי להתעורר עם שחר, ההורים שלי התחילו לעבוד משעה מוקדמת ואני הייתי שם איתם… אני לא באה אליהם בטענות אבל נדמה לי שזו הסיבה שאני פנתרת בקרים.

אני ישנה בכל יום צהרים (זה קדוש) בגלל שאני לא ישנה טוב בלילה, לפעמים שנת הצהריים שלי כל כך מפנקת שהיא מצליחה לכפר על שנת הלילה האומללה שלי… אבל עדיין, אני מקנאה במי שיכול לישון ולהתפנק.

הרבה אנשים לא מבינים עד כמה שנת לילה חשובה לבריאות, לבריאות הנפש, ליכולת הריכוז ובטח לעוד רשימה ארוכה של דברים שאני לא מבינה בהם דבר … מי שלא ישן טוב בלילה משלם מחיר מאוד כבד ברבים מתחומי החיים.

אני עושה כל שביכולתי בכדי לנסות ולישון טוב:
יש לי מיטה מעולה עם מזרן איכותי (לא מתקמצנת על הגב) ויש לי כרית מצויינת לצוואר ולכתפיים (גם שם אני לא מתקמצנת כי אני סובלת מהם).

אין לי טלויזיה בחדר השינה (אין לי טלויזיה בכלל בבית, כתבתי על זה נראה לי) ואני מקפידה על מצעים נעימים מכותנה.

יש לי מיזוג אוויר בחדר במקרה שחם, יש לי מיזוג אוויר בחדר במקרה שקר.. ויש לי חלון שדרכו נכנס משב רוח עדין לחדר.

אני לא משתמשת בתאורה הגדולה כשאני נכנסת לחדר אלא בוחר במנורת הלילה (כי אני רגישה לאור חזק מידי)… ובכל זאת לא נרדמת…

מאז המלחמה הרבה אנשים התחילו לסבול מנדודי שינה, כולנו יושבים בשעות לילה מאוחרות ומחכים שיקיץ היום החדש ונשמע את חדשותיו… לפעמים אני מצטערת שאני לא יכולה ללכת לישון ולהתעורר כשהמלחמה תגמר ותעבור.

מה הטיפ שלכם לשינה טובה? החל מסידור החדר, ביגוד, תאורה, טקסים – ספרו לי ולכל הנודדים והנודדות שבטח ממלאים את הבלוג.

הבוקר אני פותחת את היום עם מתכון שאני תמיד חוזרת אליות – אוכל של בית ציבעל'ה מיט עייר!

בכל שבת, בכל חג הוא איתנו- סמל וזכר לימים עברו, אותם ימים שלא ישובו.
ימים בהם זללנו את הסלט המעוך הזה ישר מתוך הקערה הצהובה של סבתא פנינה… הניחוח של הבצל הטרי הקצוץ דק דק (קצצה בידיים במיומנויות על!) עוד עולה באפי.. ככה זללנו ואת הסלט הזה אף לא באמת 'הושבנו' לשולחן.

מהו ציבעל'ה? סלט נהדר ומעוך של תפוחי אדמה, ביצים ובצל. לרוב אוהבים אותו בפסח עם מצה אבל אגלה לכם שעם חלה מתוקה הוא לא פחות.