אני אישה של הרגלים, יש לי רוטינות קבועות וידועות מראש – כאלה שאני לא רוצה (ובטח שלא מעוניינת) להחליף.
יש משהו ברוטינות הקבועות או ב'סדר העולמי' הקיים שמעניק לי ביטחון, אני לא אוהבת שינויים (ועל זה אני כותבת מפעם לפעם) – אני אוהבת להרגיש בטוחה, מוגנת, במציאות צפויה מראש.
אני יודעת שזה לא צבעוני במיוחד אבל זו אני – כן, אני צפויה מראש וזו לאו דווקא תכונה רעה… אומרים שהרגלים יום-יומיים מבורכים ושומרים עלינו מאוזנים מכל הבחינות וזו נחמה לאנשים שכמותי.
שנים שאני חושבת לעצמי על כל בעלי התעוזה שמרשים לעצמם להתפרע ככה ללא שליטה – להחליף עבודות, לפתוח פרק חדש בחיים בצ'יק או להתמכר ולהסחף להרפתקה חדשה.
אם לומר את האמת קינאתי בהם נורא ועדיין נותרה בי מן קנאה קלה…. אני מקנאה כי לא קורצתי מהחומר הזה, אני לא אישה של רכבות הרים רגשיות מרצון.
היו לי רכבות הרים רגשיות למכביר, הן פשוט לא היו מרצון!
שלא תטעו, אני לא סובלת מחוסר עניין, מי שקורא אותי כאן באופן קבוע יודע שזו לא הבעיה שלי – אני מתלהבת ומתרגשת, בוכה מכל שטות ויש בי המון שמחת חיים (אכתוב על זה ממש בקרוב) אבל הרגליים שלי תמיד נטועות על קרקע.
אני חושבת שזה חלק מההתבגרות שלי, חלק מהביטחון במקום שלי בחיים, יש לי הרגשה שזה גם נובע מהזוגיות הנפלאה שלי שמעניקה לי שקט ועצרה את רכבת ההרים (שלא לומר- רכבת שדים).
ומאיזה חומר אתם קרוצים? אתם אנשים של סדר שקט ורגוע או בעלי תעוזה שנסחפים ומתמסרים?
הבוקר אני פותחת את היום בקציצות טופו מהממות ומהירות הכנה – אני מכינה אותן על מחבת נון סטיק עם ספריי שמן והן יוצאות נפלאות כאילו אפיתי אותן בתנור.
במעבד מזון קוצצים כוס פטרוזיליה, בצל בינוני ו-2 שיני שום לתערובת אחידה, מוסיפים את הטופו (300 גרם) ומעבדים עד לקבלת עיסה אחידה. מעבירים לקערה, מוסיפים כפית מלח, פלפל שחור עפ"י הטעם, שליש כוס פירורי לחם ו- 2 ביצים (אם אתם טבועניים החליפו בכף גדושה קמח חומוס ו-3 כפות מים). ערבבו היטב לעיסה אחידה.
בידיים רטובות גלגלו קציצות.
הניחו מחבת נון-סטיק על הלהבה הקטנה בעוצמה בינונית והתיזו מעט ספריי שמן. הניחו את הקציצות כ-5 דוקת לכל צד. הגישו.
ניתן לקחת אותן כארוחת עשר, ארוחת צהריים בתוספת לסלט או לפחמימה וגם לארוחת ערב עם סלט גדול או אנטיפסטי.
שיהיה לכולנו יום מקסים, מלא בעשייה ובשמחה!
אוהבת אתכם, עדי קאופמן-אורבך.
