כבת מזל שור טיפוסית למדי אני לא אוהבת שינויים.
אמנם, קצת קשה לייחצן את החלק הזה שבי בזמן האחרון … אבל אני אוהבת קבוע, מוכר, סביבה טבעית שאני 'שוחה' בה ואני יודעת שתמיד אגיע לחוף מבטחים…
החיים קצת שונים מהאוטופיה הזו וגם אני צריכה להשתנות ולהתאים את עצממי לסביבה, לתקופה, לעונה.
בחודש האחרון התייסרתי כשהבנתי שאני צריכה להתקדם וללכת למחוזות לא טבעיים לי (שלא לומר, קשים לי) אם אני רוצה להשאר רלוונטית ולהמשיך להתפרנס מעולם הפרסום (עולם מקביל לבלוג שלי, זה שמפרנס אותי)… כי בסופו של דבר החיים מתמשכים ואנחנו צריכים להתאים את עצמנו לשינויים.
רק המחשבה להתחיל וצלם סרטונים עשתה לי ויברציות.. לקח חודש עד שהסכמתי לקחת את המצלמה ליד ואני יודעת שיש לי עוד דרך ארוכה … שכבר התחילה.
אתמול הייתי בהופעה של פרו ליית' (עיתננאית אוכל ואחת השופטות בבייק אוף ברטניה) – אישה בת 83 צבעונית ומלאת הומור שבמשך יותר משעה גלגלה אותנו מצחוק… אבל בעיקר, אישה השראה שיודעת להזיז את עצמה.
בכל תקופה עברה שינויי ממסעדנות לבית ספר לבישול, מכתיבת רומנים לכתיבת ספרי אוכל ועד לעמידה מול מצלמה, בגיל מאוחר, שהפכה אותה לכוכבת על בינלאומית.. ועכשיו, בגיל 83 היא החליטה לעלות במופע סטנד אפ לראשונה בחייה.
אני מעריצה אנשים כאלה שמרגישים שהחיים קטנים עליהם, שהם יכולים לנסות (ומקסימום… להכשל) – זה החומר שממנו מורכבים סיפורי האגדות של המצליחים ביותר.
אני אוהבת את החלק המשוחרר שבהם, זה שלא עוסק בפחד ממה שיקרה אלא מתרכז בסקרנות, בהתנסות, בחוויות… בשאילת שאלות, בניסיון לפצח משהו חדש … אני אוהבת את החלק הזה, זה החלק שבסופו של דבר מקים אותי בחמש בבוקר (אנחנו בפער 3 שעות עד מחרתיים) בכדי לכתוב כאן, כמעט בכל יום. זה גם אותו חלק שמפרנס אותי בסופו של יום… ואני צריכה לשמן אותו, שוב ושוב בכדי שלא יפסיק לעבוד
ומה קורה אתכם? אתם מזיזים את עצמכם או מעדיפים את המוכר והידוע?
בוקר חלומי – ארוחת בוקר קפריסאית מהממת
הבוקר אני מתחילה את היום עם ארוחת בוקר מהירה בסגנון קפריסאי.
על מחבת עם 2 כפות שמן זית הקפצתי (קלות) בצל סגול פרוס ורצועות פלפלים צבעוניים.
הוספתי למחבת פרוסות בעובי כ-1 ס"מ של גבינת חלומי, צליתי כמה דקות לכל צד עד שקיבלתי גוון חום יפייפה של חריכה.
אני אוהבת להגיש ארוחה כזו עם זיתים מיוחדים כמו טאסוס או קלמטה והמון פטרוזיליה טרייה.
מגישים עם מעט מלח גס ופלפל שחור גרוס עפ"י הטעם.
תקשיבו, מסתבר שלא באמת צריך יותר מזה בכדי להיות מאושרים….
שלכם באהבה, עדי קאופמן-אורבך.
