בחודשים האחרונים החלפתי הילוך בחיים. נראה לי ששמתם לב לכך…
שיניתי גישה – אם פעם תכננתי את חיי לפרטי-פרטים, השתתפתי במירוץ למרחקים הארוכים… היום אני בוחרת לחיות יותר ויותר את 'הכאן והעכשיו'.
לא הפסקתי לתכנן את העתיד, אבל עכשיו אני בוחרת בעתיד קרוב. יש שיקראו לעתיד הזה 'עתיד קרוב מאוד'.
אני מתכננת עד סופהשבוע, כשאני יודעת שהחיים הדינאמיים שסביבנו יכולים לשנות את המסלול ו'לקפל' את כל התכניות. אני מודעת לאפשרות הזו, המדעות הזו מרגיעה אותי.
בשנים האחרונות גיליתי שאני לא יכולה באמת לתכנן רחוק – המציאות שסביבי ברגע מציתה את החיים, משנה הכל.
אני צריכה להיות מוכנה לשינוי הזה בכל עת. אם בעת מלחמה/פיגוע או חלילה מקרה מיוחד או שחלילה מישהו במשפחה זקוק לי.
גם אחרי שהבנתי את זה – קשה היה לי באמת ליישם את החיים בתכנון לעתיד קרוב…
כשתכננתי רחוק קרה שהתאכזבתי, פעמים רבות נאלצתי לשנות את התכנית. לפעמים להפסיד כסף או חלום כי לא כל דבר אפשר לבטל… לקח לי המון זמן להפנים שאני לא צריכה (ולא יכולה) באמת לתכנן רחוק מידי.
אנשים שהכרנו בשבתון בקיימברידג' היו הפוכים ממני. הם תכננו בגדול כמה שנים קדימה – ידעו בדיוק מתי יצאו לחופשה, מתי יסעו לארוחה בלונדון… החיים שלהם הרבה יותר 'בטוחים בעצמם'.
הסתכלתי עליהם בעינים מלאות קנאה, לא היה דבר בעולם שיעצור אותם, לא היה דבר שהפריע למסלול חייהם.
עברתי למסלול האיטי, זה שמתכנן לקרוב, רק בכדי לא להתאכזב… זה טוב לי, אני מרגישה שזה נכון לי כרגע. אני מעדיפה חיים עם 'גלים' עדינים.
דני, לעומתי, ממשיך לרוץ במסלול המהיר, מתכנן תכניות ורץ תוך כדי הבנה שהם ניתנים לשינוי.. הוא חי עם זה בשלום.. לפעמים מתחשק לי לחטוף לו את היכולת הזו, את הקלילות הזו שיכולה לתכנן, להתלהב וגם לשנות… את הגמישות שאני משתוקקת שתהיה גם שלי.
ואתם? אתם גמישים עם שינויים או מתכננים לטווח קצר?
הבוקר אני מפרסמת את לביבות הבטטה שלי – לביבות כמו של 'אורנה ואלה' – לביבות בטטה 'אורנה ואלה' היו מהמנות האייקוניות של המסעדה התל אביבית האהובה שנסגרה לפני כמה שנים.
את הלביבות הנפלאות האלה (שיעשו לכם את חג השבועות) פרסמתי לראשונה בטור שבע השנים הראשונות לבלוג – לא מחקתי אותו, הוא כאן ולאחריו המתכון הנהדר.
טור הבלבוסטע – שבע השנים הראשונות
לפני כשבע שנים פתחתי את העמוד הזה והחלטתי לכתוב בו סוג של יומן אישי המשולב בתמונות ובמתכונים לכל מה שאכלתי (בימים ההם כתבתי מתכונים המשולבים בסיפורים באתר הנשים 'סלונה' והייתי בדיאטת השמנה כשאני שוקלת כ-47 קילוגרמים).
בתחילה הייתי כאן די לבד ועם הזמן הצטרפו בטיפטופים קלים עוד ועוד קוראים שהפכו למעין משפחה מורחבת – לא מדובר בבלוג אוכל סטנדרטי אלא ביומן מסע חיים אישי, מקום בו אני מתלבטת, חושבת, שואלת, מתבאסת, מקטרת, צוחקת וגם משלימה עם המציאות ועם עצמי (תוך כדי דיאלוג עם הקוראים שלי – כי קשר הוא מסלול דו-סטרי).
הקוראים שהתאספו כאן במרוצת השנים הם ה'שמנת' של קוראי הבלוגים: קהל איכותי, אינטיליגנטי, רגיש, חם, מעניין ומכיל…אני לא יכולה אפילו לתאר את הזכות אדירה שנפלה בחלקי בהיותכם כאן בעיקר משום שאיני מופיעה בתכניות טלוויזיה ואין לי טור אישי במגזין נחשק.
תודה רבה לכם משפחה מורחבת שלי על שהייתם לצידי ברגעים משמעותיים בחיי – בשתי חתונות, גט אחד (ואחרון בהחלט!), נסיעות לחו"ל (קהיר, קיוטו, רבת עמון, ברלין, אוקספורד, קיימברידג' ועוד), במעבר הדירה לירושלים ובכל הרגעים הפחות בומבסטיים אבל המשמעותיים לא פחות והיד עוד נטויה.
הבוקר הכנתי לביבות בטטה מהממות בניחוח כמון, אני מגישה אותן עם יוגורט יווני חמצמץ בתוספת עירית וזו יופי של מנה לארוחת בוקר או כמתאבן לאירוח חלבי.
טיפים לאפיית הבטטות
אפיית הבטטות עטופות בנייר כסף בתנור חם (כ-220 מעלות) עד לריכוך, כשהן מצטננות הסירו את הקליפה- 'בשר' הבטטות האפויות מלא בטעם מעושן ועשיר.
אפיית הבטטות על קילו מלח גס – מניחים על נייר אפייה שכבה של מלח גס, מעל את בטטות ואופים ב-18- מעלות עד לריכוך.
להכנת לביבות הבטטה
מערבבים עם כף עץ בקערה קילו בטטות אפויות, מוסיפים כפית מלח, חצי כפית כמון, 2 ביצים וכוס קמח רגיל (לא תופח) לתערובת אחידה
מחממים מחבת נון-סטיק עם ספרי שמן (לחילופין עם כפית זמן אותה מנגבים עם נייר סופג) על אש קטנה בעוצמתה הבינונית
מניחים את התערובת עם כף או בשקית זילוף ללא צנתר ומכסים את המחבת לחמש דקות.
הופכים את הלביבות לשלוש דקות נוספות.
מגישים עם יוגורט יווני חמצמץ או שמנת חמוצה ומעט עירית ומתענגים.
חשוב לציין – הלביבות טעימות ועשירות ברגע הכנתן, ניתן לחמם אותן בתנור ב-75 מעלות.
תודה רבה לכולכם על הזכות לכתוב לכם, עדי קאופמן-אורבך.
