התעוררתי הלילה כמה פעמים עם מחשבות על יוֹם ההֻלֶּדֶת… בכל פעם דחיתי את הכתיבה ל'שעה נורמלית או סבירה' וחלקם עפו וברחו ממוחי, הם היו חשובים אבל לא הצליחו להגיע אל המקלדת. כמה חבל שהמוח לא יודע להקליד…
יוֹם הֻלֶּדֶת – החלטתי שהשנה אני דואגת להיות מאושרת בכל רגע ביום הזה.
כמה קשה להיות מאושרים כשיש סביבנו מלחמה, הרוגים, חיילים בחזית ושלא לדבר על חטופים אבל היום – היום יוֹם ההֻלֶּדֶת שלי, הוא מגיע אחת לשנה ואני מאמינה שיש בו חלקים קסומים, חלקים מבורכים – יום שמגיע עם מטען שכולו טוב.
אני לא רוצה לפספס את היום שלי, אני לא רוצה לפספס את הברכה שהוא מביא איתו ואני גם לא מעוניינת לוותר על השלווה הילדותית הזו של חוגגי יוֹם הֻלֶּדֶת.
יש משהו חמוד בחגיגית יוֹם הֻלֶּדֶת, משהו שמזכיר לי חגיגה של גן ילדים עם הפתעות, מתנות, עוגת יוֹם הֻלֶּדֶת מיוחדת, הרבה מברכים, הרבה אוהבים, מוסיקה שמחה… אושר.
אני רוצה לקחת את היום הזה בשתי ידיי, לשאוף ממנו את כל מה שהוא מסוגל לתת לי, לחבק אותו ולשכוח את הרע, להאמין שהיום יבואו בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, שהיום העולם יזכור אותי לטובה ויתן לי חסדים קטנים של קרן שמש חמימה, טעם מתוק בפה וחיוך ממילה טובה.
הפשטות עליה אני כותבת ללא הרף בחודשים האחרונים היא זו שאני מחבקת הבוקר – רוצה לשמוע בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, חולמת על קרן שמש, על בריאות, שימות מרתקות ומפגשים עם אהובים…
וזהו… אני לא רוצה וגם לא צריכה יותר מזה.
ישבתי לפני כמה ימים וחשבתי מה ארצה לקבל ליוֹם ההֻלֶּדֶת – פתאום הרשימה שהורגלתי אליה השתנתה.
אני רוצה שיחת טלפון המבשרת טוב, אני רוצה חיבוק, לקרוא ספר טוב תחת שמשיה בבית קפה, לצחוק מבדיחה, להתחדש בדברים קטנטנים שגורמים לי לאושר (שמלה חדשה, מתכון לעוגה ממש טובה).
אני רוצה ימים של שקט, ימים של פשטות, ימים של בשורות טובות שמורידות את המתח מהכתפיים הדואבות.
זו לא אוטופיה, אפשר לחגוג יום כזה – זה בריא לחגוג יוֹם הֻלֶּדֶת עם אושר בלב, עם מבט חיובי אל עבר העתיד בעיניים פקוחות ומלאות בתקווה.
ומה אתם מאחלים לעצמכם בימים של הֻלֶּדֶת? איך אתם חוגגים את היום הזה ובמה אתם מתמקדים?
עוגת סברינה (ללא שמרים) שקוצרת את כל המחמאות
אתם הולכים לחגוג על העוגה הזו אם טרם הכנתם אותה – היא קלה מאוד להכנה, עסיסית, משמחת ומתחסלת בקלות.
שימו לב – כמות הסוכר במתכון לא נמוכה. ניתן להסיר 1/3 מכמות הסוכר בעוגה (לא בסירופ) והיא תצא נפלאה.
מחממים תנור ל-170 מעלות לא בטורבו.
מפרידים 4 ביצים.
מקציפים את החלבונים עם 2/3 כוס סוכר עד לקבלת קצף יפה.
מוסיפים לקערת המיקסר (עם המטרפה, אין צורך להחליף) את החלמונים, גביע שמנת חמוצה, כפית תמצית וניל, רבע כוס שמן צמחי, חצי כוס קמח תופח וחצי כוס קונפלור.
אני ממש מבקשת מכם – תנפו, זה עושה פלאים, טרפו במיקסר עד לקבלת תערובת אחידה.
משמנים תבנית קוטר 26 ומעבירים את הבלילה. אופים עד להזהבת העוגה.
להכנת הסירופ
עכשיו אזהרה – אני אומרת מראש, יכול מאוד להיות שלא תזדקקו לכל הכמות.
הכמות תלויה בכמה שהעוגה 'תשתה' מהסירופ, ככל הנראה היא לא תשתה את כל הסירופ.
זה תלוי בטמפרטורת החדר, בסוג הקמח וגם במצב הרוח שלה… לכן השקו אותה 'בתשלומים'.
להכנת הסירופ הרתיחו בקלחת כוס מים, כוס סוכר, מיץ מחצי לימון בשרני וכפית תמצית וניל. בשלו עד שהסוכר נמס. הניחו בצד.
הוציאו את העוגה החמה וחוררו עם קיסם כמה חורים קטנים בכל מיני איזורים, זה יעזור לסירופ להספג טוב.
מזגו את הסירופ והניחו לה לשתות אותו (זוכרים? ב'תשלומים' כי לא בטוח שהיא זקוקה לכל הכמות).
צננו לגמרי את העוגה בטמפרטורת החדר.
להרכבת הסברינה המושלמת
מרחו על העוגה קונפיטורה אדומה כלשהי (אני העדפתי פטל – בחרו את הטעם שאתם אוהבים).
מכינים את ציפוי הקצפת: מקציפים 250 מ"ל שמנת מתוקה להקצפה (38% שומן… אין אופציה אחרת) עם 2 כפות אבקת סוכר עד לקבלת קצפת יציבה. מורחים אותה מעל הקונפיטורה.
אתם יכולים לזלף, אני לא אוהבת להתעסק בזה, זו טרחה עבורי ואני לא מסוג ה'מזלפים' אבל אם זה הקטע שלכם – לכו על זה. אישית אני מאוהבת במראה ה'כפרי' (איזה מזל שיש מראה כזה) שמשמח אותי מאוד.
מאחסנים את העוגה במקרר עד 4 ימים כשהיא עטופה, מגישים עם ספל קפה או תה… ומתמכרים.
אתם הולכים להכין אותה ולהתאהב – באחריות! ספרו לי אם אתם מכינים, זה מרגש אותי כל כך.
שבת טובה שתהיה לכולנו, עם בשורות טובות ותקווה בלב ממני בת ה-42 היום 🙂
שלכם באהבה גדולה, עדי קאופמן-אורבך.
