בוקר שישי הגיע שוב.
ושוב אני לא מבינה איך עבר השבוע מהר כל כך – בשגרת מלחמה כל הימים נראים דומים אבל אז מגיח לו יום שישי ומזכיר לנו שאפילו המלחמה לא יכולה לעמוד בפניו.
בשישי בבוקר, מאז המלחמה, אני לא רצה לפתוח את הדלת – ליד הדלת מחכות חדשות-היום עם כל עיתוני סופהשבוע … ואני מרשה לעצמי, בשישי מוקדם בבוקר, להשאירם שם לעוד שעה קלה.
בינתיים אני מרתיחה מים לקפה, עוברת לחדר האמבטיה ושוטפת את הפנים בהמון סבון שהבאתי איתי מקיימברידג' – מדהים איך ריח זורק אותנו ברגע אחד למקום נפלא ומלא שלווה. אני נשארת שם לנשום את האוויר המלא בריח .. אולי משהו בו ידבק בי?
חיממתי את התנור, הכנתי קפה, התעטפתי בחלוק היפני שלי כי אוויר פריך ונהדר התחיל לחדור ממזרח וממערב הישר אל תוך הבית שלי… יש משהו באוויר ה'צעיר' הזה שמרגיש כמו חיבוק, אני אוהבת את החיבוק הזה.. יש בו עקצוץ קור שמזכיר לי שהבטיחו קצת חורף בשבוע הבא.
אתמול בערב הכנתי בצק לעוגיות, הן חיכו לגלגול הבוקר … גלגלתי עוגיות והנחתי על נייר אפייה.
לאחרונה אני אופה המון בשעה מוקדמת של שישי.. זה מכניס אוירה נפלאה הביתה, ריח משככר והרגשה חמה של בית – משהו נאיבי…
הנאיביות הזו כל כך חסרה לי – התום שלא אוכל לעולם לשוב אליו אבל תמיד אשתוקק אליו.. השעה הזו שאני מעניקה לעצמי היא שעה נאיבית.
שעה עם מוסיקה נפלאה של אריק איינשטיין ז"ל ('לקחת פסק זמן'), שעה נטולת חדשות ברדיו (רשת ב'), שעה נטולת העיתונים שמחכים מחוץ לדלת, שעה שהיא רק שלי.
בשעה הזו אני נזכרת בדברים היפים שיש בעולם – בארוחת הבוקר שעוד מעט נצא אליה (זה מחזיק אותי – מזכיר לי שזה לא עוד יום בשבוע אלא שישי בבוקר).
העוגיות שהכנתי הן עוגיות שקדים נפלאות – אני קוראת להן 'עוגיות נאיביות'.
לעומת סהרוני השקדים הרגילים (שאני מתה עליהם) – העוגיות האלה נמסות בפה, אני לא מצפה אותן באבקת סוכר. האחיינים המתוקים שלי אריאל (בת ה-4) ודין (בן השנה) אוהבים אותן מאוד… וזו כבר סיבה טובה לפרסם את המתכון.
עוגיות נאיביות – עוגיות שקדים נמסות
מחממים תנור ל-160 מעלות בטורבו.
בקערת מיקסר עם וו גיטרה מערבלים (בסבלנות) 200 גרם חמאה/מרגרינה בטעם חמאה עם 2/3 כוס סוכר (או תחליף סוכר) וחצי כפית תמצית וניל (ניתן להמיר בתמצית אמרטו שקדים).
מערבלים לפחות 5 דקות בכדי שהעיסה תהיה חלקה ועדינה ללא גושים. זה מה שיהפוך את העוגיות לנמסות – אל תוותרו על החלק הזה.
מוסיפים לקערה 2 כוסות קמח שקדים ומערבלים כשתי דקות. מוסיפים 2 כוסות קמח (ממליצה בחום להשתמש בקמח לחלה – הוא עדין יותר) וכפית גדושה אבקת אפייה. מערבלים מעט. מוסיפים לעיסה כמה 'שלוקים' קטנים של מים (עפ"י הצורך) – לקבלת עיסה אחידה ועדינה.
העיסה צריכה להיות טיפה דביקה אבל כזו שניתן לעצב אותה בידיים.
שימו לב – אל תעבדו את הבצק יתר על המידה אחרי הכנסת הקמח – הקמח המעובד מידי יהפוך את העוגיות לקשות, חבל.
יוצרים מהבצק נחשים בין שתי הידיים או על משטח עבודה. מקפלים לצורת פרסה. ניתן להכין את העוגיות גם בצורות אחרות, כמובן.
מעבירים לנייר אפייה ואופים כ-20 דקות (עד שהן מתחילות לקבל מעט גוון שזוף), מוציאים. לא נוגעים בהן – הן רכות… הן מתקררות בכמה דקות ומתקשות. מאחסנים בכלי סגור עד שבועיים.
שיהיה לכולנו שישי טוב, מלא בתקווה ובבשורות טובות!
שלכם באהבה גדולה, עדי קאופמן-אורבך.
