מגיל צעיר נשאבתי לקריאה, אני קוראת הכל – רומאנים, נובלות, סיפורים קצרים, ספרי עיון, מגזינים, עיתונים יומיים (התמכרות על גבול המחלה), טורים אישיים, שירה, בלוגים ובילדותי אף אנציקלופדיות.
סיפורים מבריחים אותי למחוזות אחרים, למקומות רחוקים, לחיים מקבילים, לרגעים הסטוריים או למסעות פנטסטיים – אהבתי את הבריחה הזו עוד מנעוריי ואני מכורה גם היום.
קריאה היא כמו יציאה למדיטציה ארוכה בה אני משילה מעצמי את גופי ואת אישיותי, בזמן הקריאה אני מישהי אחרת במקום אחר.
כשהייתי ילדה אמרו עליי שאני בורחת המציאות (וזו בהחלט הייתה בריחה מהמציאות) אבל יציאה למחוז חדש, מסקרן, מלא בעושר תיאורי שהצליח לקחת אותי למסע בין אנגליה ויקטוריאנית לימי המשנה בארץ ישראל, בין יוליוס קיסר לבין נפוליאון … רק אוהבי הקריאה יבינו שבכל ספר אני עולה על טיסה למחוז בלתי נשכח.
ההורים שלי (וגם דני) נחרדים ממני בכל פעם מחדש כשהם רואים את האופן שבו אני קוראת – אני קוראת בחושך כמעט מלא כשזרזיף אור מסתנן לכיווני ומספק את כל אספקת האור הדרושה לי.
מילדותי אני לא אוהבת אור דומיננטי או ישיר מידי – זה מסנוור אותי, זה 'כבד' לי על העיניים. פעם, כשסבלתי ממיגרנות קשות (פעמיים/ שלוש בשבוע), הצלחתי לתפקד רק בזכות היכולת הזו לחיות בחושך כמעט מלא, זה באמת הציל אותי.
כשעברתי לגור בירושלים הבנתי שיש לי יותר מידי ספרים (תארו לכם כמה יש לדני…) ככה שנאלצתי לצאת מאיזור הנוחות ועברתי לקריאת ספרים אלקטרונים או בקינדל כשזה מתאפשר.. זה בעיקר מטעמי חסכון במקום … כי אין הרגשה טובה יותר מהחזקה של ספר ביד.
לצערי, רוב ההוצאות הישראליות עדיין לא משווקות ספרים בפורמט לקינדל וזה מעציב מאוד, אבל כבר יש אור בקצה המנהרה… ואני מחכה כאן בסבלנות.
ואתם? מה אתם מעדיפים לקרוא? יש לכם המלצות קריאה? ובאיזה פורמט אתם קוראים?
סלט טונה-תירס
הבוקר אני פותחת בסלט טונה טעים ומיוחד – הטעם המיוחד של הסלט טמון בסלרי שעושה את הבדל (אם אתם לא אוהבים סלרי החליפו בפטרוזיליה או בעירית קצוצה).
בקערה מערבבים 2 קופסאות טונה (מסוננות), קופסא קטנה תירס מסונן, 2 גבעולי סלרי קצוצים דק ובצל סגול קצוץ דק דק. מוסיפים חצי כפית מלח, מעט פלפל שחור, כף גדושה מיונז וכפית חרדל דיז'ון. מערבבים היטב.
אני אוהבת להגיש את הסלט הזה עם צנימים חמימים, והחגיגה גדולה. האמינו לי, סלטי מעדניה קל להכין בבית.
שיהיה לכולנו יום טוב, שקט ומלא בסיפורים עם סוף טוב 🙂
שלכם באהבה, עדי קאופמן-אורבך.
