אחרי עשרים שנה (ודייסת סולת)

כמה חיכיתי לאוקטובר 2023… נראה לי שכבר מאוקטובר 2022 המתנתי לו בכדי לחגוג עשרים שנה לכניסתי בשערי האוניברסיטה העברית.

ועכשיו כבר סוף נובמבר (ומתקרב דצמבר) והמועד שנראה היה לי כל כך חשוב, התמסמס ונעלם אבל הזכרונות עדיין כאן, עדיין חיים בתוכי והם רוצים לצאת.. לשמוח בזכרונות מתוקים מימים תמימים של פסיעות ראשונות וגילויים בעולם.

באוקטובר 2003 הייתי בת 21 וחמישה חודשים. צעירה נורא, שוקיסטית (בהלם מוחלט), צמאה לחיים חדשים וסקרנית מאוד… כל כך ציפיתי לחיי כסטודנטית. הסטודנטים תמיד נראו לי כל כך בוגרים, כל כך פתוחים, כל כך מעניינים… ובעיקר עצמאיים.

עברתי לגור 120 קילומטרים מההורים, בפעם הראשונה בחיי עברתי לעצמאות.

חלקתי חדרון קטנטן במעונות 'אידלסון' עם אביבה, סטודנטית מבריקה ומיוחדת במינה, למדתי בפעם הראשונה לשטוף צלחת (הייתי מפונקת בבית הוריי), לנקות את הדירה בתורי (אל תשאלו איך נראתה החוויה), לסחוב קניות מהסופר בגבעה הצרפתית (שגם היום אני קונה בו מידי פעם), לקחת אחריות על החיים ולשבת ללמוד.

אביבה הייתה חלק מאוד משמעותי בהתבגרות שלי והיא השפיעה עלי מאוד – היינו מדברות בתוך חשיכת החדר עד שנרדמנו, היא הכירה לי את המוסיקה של מתי כספי ואני בתמורה הכרתי לה את חנן יובל.

בכל בוקר פתחנו את החלון שמול פינת הלימודם שלנו, ומשם נשקף הר הבית במלוא יופיו – גרנו מול הרקע הזה שכל כך הרבה אנשים חולמים עליו.. למדנו עם חלון פתוח גם בחורף, ביצענו תרגילי התעמלות ויוגה (הכל בזכותה), קראנו ספרים תחת המנורה הקטנה שהיתה לכל אחת מאיתנו מעל המיטה הצרה… חלמנו כל כך הרבה חלומות ותכננו מה עוד ועוד ללמוד/נעשה/נפגוש.

זו הייתה תקופה מהממת, אני מתגעעגת אליה כל כך – תקופה של תום שפוגש מציאות ואורחות חיים, תום שפוגש את מגבלות החיים… זו הייתה תקופה של קסם כי בכל יום גיליתי משהו חדש, טעמתי משהו חדש והשילוב הזה של דירת מעונות, אנשים מעניינים עם חלומות, לימודים וחשיפה לעולמות מרוחקים ממני עשו את שלהם.

זו הייתה שנה טובה בחיי שלא אשכח לעולם. שנה שגילתה לי שירושלים נהדרת … מי היה מאמין שאחרי כל השנים נחתי בדיוק לכאן, לשכונה שגובלת במעונות הסטודנטים בקשר חם והדוק לקמפוס של הר הצופים בו התאהבתי לפני עשרים שנה.

אמרתי לדני שאם היו מספרים לי אז באוקטובר 2003 שאשוב לכאן 'לעולמים' הייתי צוחקת כלא מאמינה – יש הפתעות בחיים.

ואתם? לאילו ימים אתם מתגעגעים בהסטוריה שלכם?

הבוקר קר בירושלים ולכן אני פותחת את היום עם דייסה והפעם מהסוג הנוסטלגי במיוחד – דייסת סולת שכל האמהות הכינו באהבה גדולה, דייסה מחממת, משביעה ומשמחת במיוחד בכמה דקות הכנה.

דייסת סולת אימהות

הכמות ל-2 מנות נדיבות.

מחממים בקלחת 2 כוסות חלב לרתיחה עדינה (אני משתמשת בנטול לקטוז אפשר גם סויה, שקדים, אורז או כל חלב אהוב עליכם).
מוסיפים לחלב כף סוכר חום, כפית תמצית וניל ו-3 כפות סולת.

מערבבים בכף עץ מידי עשרים שניות עד להסמכה (משהו כמו 5 דקות).

מורידים מהאש מעבירים לקערות ומוסיפים תוספות. הפעם בחרתי בבננות, שקדים פרוסים וצימוקים כהים.
תוכלו לגרר שוקולד, להוסיף קוקוס או פירות נוספים.

שיהיה לכולנו יום עם עוד ועוד בשורות טובות,
שלכם באהבה גדולה, עדי קאופמן-אורבך.