אתמול בערב נזכרתי באורית שהייתה החברה הכי טובה שלי לפני יותר מעשור, מידי פעם אני נזכרת בה ומידי פעם אני מתלבטת ביני לבין עצמי אם זה הגיוני שלאורך שנות חיי החלפתי את 'החברה הכי טובה שלי' כמה פעמים.
במשך שנים ארוכות חבריי הקרובים היו חבריי מילדות אבל החיים מובילים אותנו לשלל מקומות ולפעמים החיבורים האלה מתנתקים מעצמם – כדרכו של עולם.
כשעוברים להתגורר בעיר מרוחקת, כשבני זוג נכנסם לחיינו וה'תמהיל' הזה של חברות משתנה… זה טבעי.
אורית הייתה סיפור אחר, היא הפכה ל'חברה הכי טובה' שלי במהירות הבזק, ובתוך שעה היא כבר הוכתרה ונרשמה בפנקס 'החברות הכי טובות'.
אצל נשים זה כך – יש מין 'קליק' שמוביל אותנו לשיחה מתומצתת (שרק נשים יודעות לנהל) ובתוך שעה אנחנו כבר מכירות זו את זו ברמה מטורללת ומוכנות לחתום על הכתובה.
ביום אחד נפרדנו, מספר פעמים אפילו ניסיתי ליצור איתה קשר בתקווה לחדשו, כי כמו בסיום זוגיות (זו באמת זוגיות) לא בדיוק הבנתי את הסיבה שבגללה נפרדנו.
רק אחרי שנים, במבט לאחור, נזכרתי במשפט הכי נורא והכי לא חברי שהיא אמרה לי – משפט שבגללו באמת שווה לנתק קשר, משפט שבגללו הרגשתי שכל החברות שהייתה ביננו הייתה חברות שווא – היא זילזלה בי.
היא לא העריכה אותי, היא טענה שאני לא מספיק 'שווה' – ואם 'החברה הכי טובה' אומרת דבר כזה זה סימן לחושב שוב על המוסד הרישמי הזה.
יחסים עם 'החברה הכי טובה' מזכירים מערכות יחסים שהיו לי עם בני זוג בשנות העשרים לחיי – התחיל כסערה ונגמר בקול ענות חלושה… 'חברה הכי טובה' זה מוסד מחייב כל כך שאני עוד לא מבינה איך לא הקימו את 'מנהל החברה הטובה' שצריכה לרשום ולעגן בחוק את מערכות היחסים הללו.
תכלס, יש קשר בין זוגיות עם החברה הכי טובה לזוגיות עם בני זוג – הכל עומד ונמצא שם (חוץ מכמה חלקים) – זה אמוציונאלי, זה מסעיר, מרגש ולבסוף… גם מסתיים באותה דראמה גדולה רק בלי החלקים הפורמליים שאולי היו גורמים לחשיבה נוספת על כל נושא ה'זוגיות' הזו.
היום יש לי חברות מסוגים שונים, חזרתי לקשר עם חברות ילדות שתמיד מזכירות לי שאני בבית, הכרתי חברות חדשות אבל את הפונקציה הזו 'החברה הכי טובה' אני משאירה ריקה.
אני לא זקוקה יותר לתפקיד הזה בחיי – יש לי חברות, מעניין לי איתן, אוהבת להפגש ולצחוק, להתחבק ולשתף אבל לא 'להתחתן' כמו שחשבתי שאני צריכה.
יש לי 'חבר הכי טוב' שאיתו התחתנתי ונרשמתי בטאבו… וזה מרגיע… בלי כותרות, בלי הודעות לעיתונות… יש לי חברות בלי כל האמוציות.
ואתם? לכם יש חבר/חברה הכי טובים? גם לכם קרה שהחבר/ה הכי טוב/ה שלכם אכזבו אתכם אחרי שנים? האם זו פונקציה חשובה בכלל?
סלט טונה צבעוני
הבוקר הכנתי סלט טונה צבעוני ומהמם בדקה וחצי – אני מאוד אוהבת 'סלטי מעדניה' כאלה שמכינים בכלום זמן ואפשר לנשנש אותם עם ירקות חתוכים, למלא כריכים או להגיש כמתאבן לאורחים.
אני משתגעת כשאני רואה אנשים קונים בעשרות שקלים סלטים כאלה – אז הנה, עוד מתכון קל ומהיר לסלט טונה מעדניה צבעוני וטעים במיוחד.
להכנת סלט הטונה הצבעוני
בקערית ערבבתי קופסת טונה מסוננת (אני מעדיפה במים), כפית שמן זית, כפית מיונז, כפית חרדל, 2 כפות פטרוזיליה קצוצה, פלפל מכל סוג (השתמשתי ברמירו – מתוק וארוך) פרוס דק, מעט מלח גס, פלפל שחור גרוס.
ערבוב קטן ויש לכם סלט טונה מהחלומות, ממש כמו במעדניות!
שיהיה לכולנו יום טוב, מלא בתקווה ובבשורות טובות
שלכם באהבה גדולה, עדי קאופמן-אורבך.
