כשהייתי ילדה הוריי הציבו בחדרי רדיו טייפ גדול סטייל שנות השמונים, ובכל רגע בקעו ממנו צלילי מוסיקה. תמיד נרדמתי עם המוסיקה שהמשיכה לנגן עוד הרבה אחרי שהתחלתי לחלום.
אני זוכרת בקרים של שבת שהתחילו מוקדם מאוד בסביבות ארבע או חמש בבוקר (אני מתעוררת מוקדם מאז שאני מכירה את עצמי) בתכניות הרדיו של רשת גימל – כבר אז, בגיל מוקדם, התאהבתי בשירי ארץ ישראל מסוף המאה ה-19.
אני לא חושבת שיש הרבה בנות או בני גילי החובבים מנגינותיהם של חנינא קרצ'בסקי או דניאל סמבורסקי. המוסיקה הזו הלכה עלי קסם וגם היום אני חושבת שזו המוסיקה הכי נפלאה שנוצרה בעולם, ולמרות שהרבה אנשים מרימים גבה אני ממשיכה לשיר אותם בקולי קולות…
יכול להיות שאני רומנטיקנית, גם יכול להיות שאני מצטערת על כך שלא נולדתי ולא חייתי בתקופה של המהפכות הגדולות – בתקופה שבה האדם היה חדור מוטיבציה לשינוי סדרי עולם…
אני בעיקר מצטערת שלא הייתי שם בכדי לחזות בפלא של 'והיה העקוב למישור'.
אנחנו חיים גם היום בתקופה היסטורית אבל אני מרגישה שיש בה כל כך הרבה קולות, כל כך הרבה דעות – נדמה לי שנוכל להבין ולראות את היצירה של היום רק בעוד כמה שנים.
חשבתי על צביקה פיק שהיה מהמוסיקאים החשובים בארץ, הוא מעולם לא התבייש להאמין במוסיקה שלו למרות שאנשים בתחילת דרכו לא הבינו אותו. פיק יצר פופ וסטייל בניחוח חו"ל, ביצע והלחין שירים שהפכו לחלק מהקנון הטבעי שלנו, בהם השיר אהוב עלי ביותר 'אלף נשיקות' ששר יהורם גאון וגורם לי לדמוע בכל פעם מחדש.
שיר שנכתב ממכתב אהבה מקורי של אבשלום פיינברג לאהובתו שרה אהרונסון (תודה לדינה היקרה על התיקון) – כמה רומנטי… אותי זה מרגש, בעיקר כשיש סיפור היסטורי שהוא גם סיפור אהבה.
ואתם? איזו מוסיקה אתם אוהבים? עד כמה מוסיקה נוכחת בחיי היום-יום שלכם?
סלט צבעוני בויניגרט לימוני
הבוקר אני מתחילה את היום עם סלט מהמם וצבעוני במיוחד – אני אוהבת צבעוניות בבוקר.
קורעים חסות מסוגים שונים – השתמשתי גם בחסה צבעונית שהשגתי, חתכתי לאורכן עגבניות שרי, הוספתי עלי רוקט, מלפפון חתוך ופלפלים צבעוניים פרוסים לרצועות.
רוטב לימוני מרענן במיוחד
לתיבול הלימוני קצצתי חופן עלי נענע, הוספתי מיץ מלימון גדול, כף סירופ מייפל, מלח גס ופלפל שחור עפי הטעם.
טרפתי היטב ותיבלתי את הסלט.
שיהיה לכולנו יום טוב, מלא בבשורות טובות ובמוסיקה טובה,
שלכם באהבה, עדי קאופמן-אורבך.
