פעם, לפני ששירי נולדה, הייתי מהמתלבשות הירושלמיות הנודעות – אני חושבת שחלק לא מבוטל מקוראי הבלוג הזה בכלל הכירו אותי כבלוגרית אופנה וטיפוח, עוד לפני שהכירו אותי ככותבת אוכל.
כמו איזה פריזאית קטנה הסתובבתי בשוק מחנה יהודה (האמינו לי, הבסטיונרים לא נשארו אדישים וקיבלתי תמיד את הסחורה הכי טרייה וקריצה) – עם ליפסטיק אדמדם, נעלי עקב וצעיף שקשור בסטייל של “השלכתי אותו עליי" באגביות… אבל בפועל התכוננתי כבר ערב קודם".
גם בימים שהתחילו בארבע וחצי בבוקר, כשנסעתי להדסה עין כרם לטיפולי הפוריות, התלבשתי באותו אופן – רציתי לשמור על צלם אנוש – לבשתי את בגדיי הטובים ביותר, צעיפי משי, עקבים דקים, שמלות מכיכר המדינה (ב-75% הנחה, אני לא משוגעת ועוד לא זכיתי בפיס) ותיקים תואמים.
התלבשתי לכל יציאה כאילו אני בדרך לפגישה עם המלכה (טוב, לצערנו כבר אין את 'המלכה' אבל רחוב המלך ג'ורג' מספיק בשבילי).
הכל היה מתוקתק – ואז… נכנסתי להריון ונולדה לי ילדה.
ופתאום, המקום היחיד שאני יוצאת אליו בקביעות זה מהמיטה לספה, עם תחנה בדרך על משטח החתלה…
אפילו במכולת השכונתית לא זיהו אותי המכולתניקים – אני חושבת שעד עכשיו אילן ועופר לא יודעים לאן עדי אורבך נעלמה.. במקומה הגיעה איזו הומלסית עם עיניים חצי עצומות ושיער שלא ראה צבע כבר כמה חודשים…
הבגדים האלגנטיים – אלה שאי אפשר לשבת איתם על שטיח כי “הם מהמעצבת” – נשארו בארון נעלבים.
הטרנינג קיבל קביעות, חולצות עם כתמים מסתוריים הפכו לשיא האופנה שלי … ונעלי הבית הפכו לשיא השיק (בכל זאת, בירקנשטוק, כבוד).
אני אפילו לא רוצה לדבר על הבושם שלי…
אבל… אתם יודעים מה? אני אמא. עכשיו אני גם בלבוסטע אמיתית .
אני זו שמחזיקה תינוקת ביד אחת, מכינה קפה ביד שנייה, ומנקה תוך כדי את המטבח…וזה, תכל’ס, הרבה יותר מרשים מכל אאוטפיט שלבשתי אי פעם.
אז נכון, היום אני מתלבשת כמו “לפני” בתוכנית מייקאובר (זוכרים שפעם היו תכניות כאלה? וואו, אני מתגעגעת) אבל הלב – הלב לבוש באהבה, בסבלנות, ובסוג של גאווה מצחיקה כזאת שמגיעה רק עם האימהות.
וכששירי מחייכת אליי עם פה מלא כאילו היא עומדת לפלוט (לא עלינו!) אני מרגישה הכי יפה בעולם (גם אם אני מריחה כמו קוטג’ מלפני חודש.)
והבוקר, הצלחתי לשכנע את הגיברת להכנס לעגלה ולנמנם קצת בכדי שאוכל לשתות ספל קפה ולהתעורר .. ואולי גם לכתוב מילה או שתיים… עובדה, זה הצליח 🙂 ואני כל כך גאה בזה, שאין לכם מושג.
אני עוד אשוב לבגדים (שחלקם כבר שוב עולים עלי! חשוב היה לי לציין) אבל בינתיים אני נהנית להביט על החיים עם פיז'מה נוחה ונינוחה 🙂
והבוקר, בזכות שירי שעשתה עימי חסד, הכנתי בוסקטה איטלקית מהממת – באמת מהממת, עם פסטו משודרג ונדיר.
ברוסקטה איטלקית משגעת עם פסטו משודרג
אני אוהבת כריכים, זה לא סוד שאין לי חיים בלי לחם … לחם זה החיים ויש לי בבלוג לא מעט מתכוני לחם ולחמניות… אבל אין כמו לחם קראנצ'י בדמות ברוסקטה מהירה עם ממרח וגבינה טובה… זו התחלה מהירה ליום עם טעם נהדר – וגם עם סטייל.. כי דיברנו היום על סטייל, בכל זאת.
ממרח פסטו איטלגי משודרג
במעבד מזון עם להב סכין מעבדים 2 כוסות עלי בזיליקום טריים, חצי כוס עלי אורגנו טריים, חצי כוס צנוברים קלויים (ניתן להמיר בשקדים מולבנים קלויים) וחצי כוס פרמזן מגורר.
תוך כדי עיבוד מוסיפים לאט לאט חצי כוס שמן זית איכותי.
כשהפסטו מוכן הוא לא נוזלי אלא במרקם של ממרח – אם הוא נוזלי מידי, הוסיפו מעט עלים/צנוברים ואם הוא יבש מידי הוסיפו עוד שמן זית.
לא הוספתי למתכון מלח כי הפרמזן מלוח.
את הפסטו ניתן לשמור במקרר מספר ימים – זכרו, אין בו חומרים משמרים.
להכנת הברוסקטה האיטלקית המהממת
קולים לחם במצנם (כל לחם שיש לכם בבית) – אפשר עם בגט, לחם איטלקי וגם עם לחם רגיל – כמו שאני הכנתי הבוקר.
פורסים גבינת מוצרלה איכותית ועגבניות בשרניות לפרוסות.
על הלחם הקלוי מורחים מהפסטו, מעל מניחים מוצרלה ועגבניות ומלמעלה מפזרים תימין טרי ומעט מלח גס.
וזהו – אם אתם ממהרים, גם אם אין לכם אף פעם זמן לארוחת בוקר – וגם אם אתם בחופשת לידה … תוכלו להתענג 🙂
גיוונים
ניתן להכין את הפסטו הזה מכל עלה ירוק אהוב עליכם – פטרוזיליה, כוסברה ואפילו שמיר יעשו כאן עבודה לא רעה.
ניתן להמיר את גבינת הפרמזן בגבינות קשות אחרות (אני ממליצה על כאלה שאין להן טעם דומיננטי מידי)
ניתן להמיר את הצנוברים (היקרים להחריד, אני מודעת לזה) בשקדים מולבנים קלויים קלות על מחבת או באגוזי מלך קלויים.
תודה שאתם כאן בבקרים האלה, אתם עושים לי את היום!
שיהיה לכולנו יום מלא בבשורות טובות, באושר ובטעם טוב
שלכם באהבה, עדי קאופמן-אורבך
