השעון המעורר שלי היה הקומקום השורק שעל הכיריים ברחוב הרב קוק 20 בנתניה אי שם בשנות השמונים של המאה הקודמת.
נזכרתי בשריקת הקומקום לפני כמה ימים וחשבתי על צליליי ילדותי, נזכרתי שהשריקה הזו היא מהיחידות הזכורות לי.
זו הייתה שריקת הפתיחה המבשרת שבוקר חדש התחיל, ברקע נשמע קולו החם של אלכס אנסקי הבוקע מהרדיו הקטן שמטבח, מוסיקת הפתיחה המופלאה של תכניתו (אז, בגלי צה"ל) ממשיכה להנעים את בקריי ב'כאן קול המוסיקה' בתכנית הבוקר.
אני מתגעגעת לבקרים האלה – לימים פשוטים יותר, מתגעגעת לתנור הגז שעמד במרכז הסלון וחימם גם אותנו וגם את הכביסה הלחה שלא ניתן היה לתלות בשל הגשם הסוער.
אני מתגעגעת למסרגות הממוספרות של אמא, לחנות הצמר הקטנה שברחוב ויצמן בה בחרנו יחד את פקעות הצמר הצבעוניות שהפכו לסוודרים שלבשתי לגן. אני מתגעגעת למוכר התירס החם הרכוב על אופניו שאמא תמיד שמחה לקנות שתי מנות – לי ולה.
אני מתגעגעת לימים בהם לא עסקתי בטרדות יום כמו עבודה/מלחמות/מגיפות.. לימים תמימים וטובים שבהם הסוף תמיד נראה היה טוב.
לפני כמה ימים קניתי לי (שוב) קומקום שורק הביתה, הוא אמנם קומקום נירוסטה מהזן החדש אבל הובטח כי הוא שורק – בהפעלתו הראשונה נעמדתי ליד הכיריים וחיכיתי כמו לפרגוד התאטרון שיפתח..
ואז… נשמע צליל שריקה דק דק. שריקה של שנות ה-2000, מתונה, לא רועשת מידי (יש לזה יתרון כשלא מחפשים נוסטלגיה) אבל כנראה שבכל זאת לא ניתן להשיב ימים שחלפו… כמה חבל.
לקראת השבת החורפית הוצאתי מהבויידעם (עוד איזור הולך ונעלם בבתים שצריך לכתוב עליו פעם) את עוגת הבראוני-קפה המטורפת הזו.
את המתכון הזה אתם הולכים לגזור ולשמור לעוד שנים ארוכות. באחריות!

עוגת בראוני-קפה נפלאה
זו עוגה בסגנון ובמרקם של בראוניז אבל פשוטה משמעותית להכנה, אין בה טכניקות מקצועיות והיא אפילו לא משאירה אחריה בלגן במטבח.
מחממים תנור ל-170 מעלות (לא בטורבו).
באמצעות מיקסר חשמלי (גם הידני הפשוט, זה אחלה) הקצפתי 3 ביצים שלמות עם חצי כוס סוכר במשך מספר כמה דקות עד שקיבלתי תערובת קרמית תפוחה ובהירה.
זה חלק קריטי במתכון. הקרמיות הזו היא זו המייצרת את המרקם של העוגה ולכן השקיעו בשלב הזה.
במקביל המסתי 100 גרם חמאה ו-200 גרם שוקולד מריר (במיקרו בפולסים זו הדרך היעילה ביותר), הוספתי לתערובת כף שטוחה של קפה מגורען וערבבתי היטב עד שקיבלתי מרקם חלק.
כשהתערובת הביצים תפוחה ומוכנה מוסיפים לה את קרם השוקולד. מקציפים מעט עד לקבלת קרם אחיד. מוסיפים חצי כוס קמח מנופה (בבקשה, תנפו עם מסננת, זה משמעותי כאן) וחצי כפית אבקת אפיה.
מקציפים שוב עד לקבלת תערובת אחידה וחלקה.
משמנים היטב תבנית קוטר 22 או תבנית מלבנית קטנה ומוזגים את הבלילה.
אופים בתנור כעשרים/עשרים וחמש דקות. (תלוי בתנור שלכם – שימו לב).
את העוגה מוציאים מהתנור כשהדפנות מתקשות אבל המרכז עוד רך. צננו אותה לגמרי בטמפרטורת החדר. רק לאחר צינון תוכלו לצפות את העוגה.
לציפוי העוגה
מזגו שליש כוס שמנת מתוקה (לאחר הרתחה) על 100 גרם שוקולד מריר. טרפו היטב ומרחו על העוגה.
הכניסו אותה להתייצבות לשעה במקרר.
אחרי שעה ניתן להגיש את העוגה.
אם אתם לא מגישים אותה מיד, הוציאו אותה ועטפו אותה היטב בניילון נצמד. השאירו אותה בטמפרטורת החדר.
שימו לב – העוגה מעודנת ולא מתוקה מאוד. אם אתם חובבי מתוק-מתוק הוסיפו כשליש כוס סוכר למתכון.
נ.ב. אני לא מקבלת תביעות! אתם משמינים ומתאהבים בה? – זה על אחריותכם בלבד!
שיהיה לכולנו יום נוסטלגי, מלא בבשורות טובות ובתקווה.
שלכם באהבה, עדי קאופמן-אורבך.