מה הקטע של הנהגים לצפור מיד כשהרמזור עובר לאדום-צהוב?
פעם, כשהייתי צעירה ו'עצבנית' יותר, זה נורא הרגיז אותי אבל היום אני כבר מוכנה לזה… וזה אפילו מצחיק אותי.
התופעה האנתרופולוגית הזו צפויה כל כך שאני ממש מחכה לה – אני מתערבת עם עצמי באיזו מאית או מיליונית שניה היא תתרחש… והדבר מונע שיעמום, עייפות ואפילו מצב רוח רע שיכול ליפול עלי לפתע.
עכשיו ברצינות – באמת, מה הקטע הזה? אנחנו עד כדי כך חסרי סבלנות? אנחנו חושבים שהנהגים שלפנינו לא ממהרים הביתה?
אני מרגישה שבשנים האחרונות הזלזול שלנו בזולת הפך לבלתי נסבל… אני יודעת שהכביש הוא מקום 'קשה' (ואני מודה, האושר הגדול בחיי הוא שאני כבר לא שכירה שעומדת בפקקים) אבל עדיין – כמה ארס יש לנו?
מצד אחד, אנחנו חברה שמוכיחה את עצמה בימים של משברים ומלחמות – יש לנו עדיין ערבות הדדית וחמלה… ומצד שני, אנחנו מציגים גם דמות כל כך חסרת רחמים כשמדובר בכסף, בעמידה בתורים, בפקקים בכביש ומה לא?
אמרתי למישהי אתמול שלדעתי אנחנו חברה שחיה בפוסט-פוסט-פוסט-פוסט-פוסט טראומה… אנחנו לא מספיקים לעכל טראומה אחת ומיד נזרקים לטראומה הבאה.
המחשבה הזו גרמה לי להבין שאנחנו לא חברה אלימה או קשה… אנחנו חברה בחרדה.
כולנו מגוייסים להגנה עצמית ו'לא רואים בעיניים' – מצד אחד, מלאי חמלה ועזרה הדדית כשמתבקש אבל בשאר הזמן – מתגוננים עד כדי אלימות.
אני חושבת שהמחשבה הזו מרגיעה אותי – עוזרת לי להאמין שזה זמני, שזה יעבור פעם (אולי עוד המון זמן) ושזה לא בשליטתנו אלא חלק מתהליך ההישרדות.
אבל … למה לצפור כבר ברמזור אדום-צהוב?
אולי בכל זאת תתנו קרדיט לנהגת ברכב האדום ששרה אריק איינשטיין בקולי קולות?
תגלו שהיא משתדלת לשים לב לכביש וגם רוצה להגיע מהר הביתה בשלום 🙂
ומה אתם חושבים? למה על הכביש הישראלי יש כל כך הרבה עצבים? למה אנחנו חסרי סבלנות? ולמה אנחנו מזלזלים אחד בשני כל כך?
הבוקר, לקראת כיפור, אני מביאה עד אליכם את המרק המדהים הזה – מרק כפרי טעים ועשיר שאני מוכנה אפילו להגיש כארוחת בוקר חורפית – ממש כמו בבלקן.
מרק שעועית כפרי
המתכון מתאים לסיר של כ-4.5 ליטרים.
בסיר על אש קטנה בשיא עוצמתה מחממים רבע כוס שמן זית יחד עם בצל גדול חתוך לקוביות, 3 גזרים בינוניים פרוסים לעובי 1 ס"מ, 3 מקלות סלרי פרוס לעובי 1 ס"מ וחצי כרוב לבן פרוס לרצועות במכסה סגור. נותנים לירקות להזיע כעשר דקות תוך ערבוב מידי פעם.
מוסיפים 2 קישואים חתוכים, כפית מלח וחצי כפית פלפל שחור. ממשיכים לבשל בשמן (שימו לב – האש קטנה זה בישול בשמן ולא טיגון, כך הירקות מגירים טעמים ולא נשרפים).
אחרי כעשר דקות הוסיפו 2 ליטר ציר ירקות/עוף (אם אין לכם אל תתביישו – אפשר גם 2 ליטר מים רותחים עם 3 כפות שטוחות אבקת מרק) ומוסיפים 400 גרם שעועת לבנה קפואה (שבמקור היא כבר מבושלת).
מבשלים במכסה פתוח תוך ערבוב מידי פעם כחצי שעה. מתקנים תיבול ומגישים עם פטרוזיליה/כוסברה או כל עלה שאתם אוהבים.
זהו מרק נפלא – ארוחה מלאה ומחממת גם לארוחה מפסקת וגם לימים קרים.
שלכם באהבה, עדי קאופמן-אורבך.
