על הִשָּׂרְדוּת קַיִץ וסלט אסייתי (גם לחטובים)

אין לי מושג איך חייתי כסטודנטית ברמת אביב בחודש אוגוסט ללא מיזוג אוויר.

באמת שאין לי מושג איך שרדתי – קניון רמת אביב היה הבית השני שלי (אולי בעצם הראשון), בית יקר מאוד לסטודנטיות תפרניות… ועם אהבה גדולה לאופנה שהייתה לי (סיפרתי לכם פעם שפעם גם כתבתי על אופנה?) זה היה פשוט אסון כלכלי ונפשי.

כשפתחו את הקניון בשעה מוקדמת (07:30) ורק ארקפה פתח את שעריו מיד התפקדתי – הזמנתי קפה-מאפה (קרואסון השקדים שלהם תמיד היה מושלם בעיני).
את הקפה שתיתי בשלוקים קטנטנים (כמו שטיטינסקי מ'קופה ראשית' שותה) רק בכדי שלא יגמר… קראתי את עיתוני הבוקר (פעמיים) ורק אחרי כשעתיים, כשכבר לא היה לי נעים, קמתי ועברתי להתעמלות הבוקר.

התעמלות הבוקר שילבה הליכת-קניון אלגנטית במקצבים מדויקים (בכל זאת, קניון רמת אביב) עם התעמלות רגשית (בשאלת השאלות 'להוציא או לא להוציא את כרטיס האשראי המרופט').

'ההתעמלות' הייתה היום-יום שלי.
כשלא היו לימודים באוניברסיטה או שהיא יצאה לחופשה (אוניברסיטאות נועלות שערים בסוף אוגוסט) היה זה המגרש הממוזג היחיד בסביבה…

המעברים בין חנות לחנות, בין קומה לקומה… צפייה באנשים הולכים ובאים, מחזיקים בשקית או (רחמנא לצלן) שקיות של מיטב החנויות שיכולתי רק לרייר עליהן בהערצה באותם הימים… ממש התעלולות עצמית 🙂

זה היה מקלט לחום ועינוי לנפש העדינה שהייתה לי בגילאי העשרים.

אני מתגעגעת לימים ההם.
מתגעגעת לעצמי התמימה-מזיעה הזו, השורדת בגבורה ימי חמסין כימי גשם וכפור (גם חימום לא היה, מה חשבתם?)… ואני כל כך גאה בצעירה שהייתי כי גם להסתדר בחיים איכשהו צריך לדעת… והפתרון שמצאתי לעצמי היה כל כך במקום.

לא תמיד ידעתי 'להסתדר' עד הסוף, היו פעמים שפישלתי … אבל זה היה 'שכר לימוד' לחיים.
מ'שכר לימוד' אף פעם לא באמת מתחמקים… החכמה היא בתשלום 'שכר הלימוד' בראש מורם תוך ההבנה על מה ולמה שילמנו.

ואתם? כשהייתם צעירים, 'להסתדר' ידעתם? אתם חושבים שהחבר'ה הצעירים של היום יודעים 'להסתדר' או מחכים לחיים שיוגשו להם על מגש של כסף?

פעם עוד אכתוב על הפשלות שלי – היו לי הרבה… אני מתחילה להרגיש בנוח אפילו במחשבה לכתוב עליהן 🙂 אבל היום רציתי להיזכר איך הצלחתי להסתדר… וזה ממלא אותי בגאווה.

סלט אסייתי משמח

הבוקר אני מתחילה את היום בנוסח אסייתי – מפתיע ומשמח.
זהו סלט שהכנתי לגמרי במקרה, הוא נהדר, קל להכנה וניתן לאכול ממנו בכל שעות היממה

אפשר לקחת את המנה הזו לעבודה, להתענג עליה בבית בכל שעות היממה ואני מבטיחה לכם שאתם תתאהבו בה בקלות רבה.

להכנת הסלט האסייתי

מבשלים את אטריות האורז עפ"י הוראות היצרן.

מחממים תנור ל-180 מעלות ומניחים על תבנית נתח של כ-400 גרם סלמון (אפשר מופשר ואפשר טרי – מה שטוב לכם) ו-2 פלפלים (אדום וצהוב) פרוסים לקוביות, מתבלים בשמן זית ומעט מלח גס.

אופים כחצי שעה עד שהפלפלים לא מאבדים צורה אבל קלויים והסלמון כבר אפוי.

מוציאים ומצננים מעט.

בקערה מערבבים היטב את אטריות האורז המוכנות, חתיכות סלמון (אני אוהבת לחתוך עם מזלג), הפלפלים הצבעוניים הקלויים, פולי סויה (אדממה ללא תרמילים, קונים קפוא ופשוט מבשלים קצת במים רותחים), מגררים גזר גדול על פומפייה ופורסים כרוב סגול קטן ומוסיפים כוסברה/פטרוזיליה קצוצה (אפשר גם עשבים אהובים אחרים כמו בזיליקום).

להכנת הרוטב האסייתי

בקערה טורפים כף מירין (או דבש/סילאן), 1/4 כוס רוטב סויה, 1 כפית שמן שומשום (אפשר לוותר אבל יש לה סטוויסט), 1/4 כוס חומץ אורז וקורט מלח.

אז הנה – גם סלט אסייתי היה לנו כאן.

שיהיה לכולנו יום מלא בתקווה, טעים ומלא במיזוג אויר 🙂
שלכם באהבה גדולה, עדי קאופמן-אורבך.