היום אני רוצה לדבר על אומץ, כן כן אומץ – מילה כזו שאנחנו לא באמת משתמשים בה ביום-יום.
כשהייתי ילדה, ואבא לקח אותי לבדיקת דם בקופת חולים 'לאומית' בנתניה הוא כל הזמן 'חפר' לי על אומץ.
במעבדה הצלחתי (אחרי שעתיים לפחות) לתפוס אומץ – כי הייתי כבר כל כך רעבה ל'מאפה הפרס' שלי.
מאפה הפרס שלי היה בבית קפה ברחוב סמילנסקי בנתניה – הייתה שם ויטרינה עומדת עם שלל מאפי בוקר… ואני תמיד חלמתי על שבלול הקינמון או על הגבינייה.
אגב, עד היום אני עושה הצגות כמו ילדה בת חמש לפני כל דקירה יודעים הלבורנטים שהם צריכים לעשות כמה מניפולציות, להבטיח לי שזה יגמר מהר, לחייך אלי ולצחוק איתי בכדי שסוף סוף אשחרר.. כי אם לא, הם יאלצו לנוס על נפשם ולקחת חופשה ללא תשלום רק בכדי להפטר ממני כבר 🙂
אומץ נמדד בכל מיני פרמטרים בחיים – אומץ מקצועי יכול להפוך עסקים בינוניים שבקושי סוגרים את החודש לעסקים פורחים ומבוקשים (זו העבודה שלי – עבודת החלומות מבחינתי), אומץ יכול לגרום לנו לצאת מאיזור הנוחות ולשנות כיוון בחיים גם אם זה נראה מפחיד ומאיים מאוד, אומץ יכול להפגיש אותנו עם אנשים חדשים שלא היינו פוגשים מעולם (וזו דוגמא שעשיתי עם עצמי כשרציתי פרק ב' ופגשתי את דני. תראו מה אומץ מביא לחיים), אומץ יכול להזיז הרים – מזיז אותנו מהמקום בו אנחנו נמצאים למקום חדש ומשודרג יותר.
כבר המון שנים אני אומרת שהמקצוע שלי הוא ב'יצירת אנשים אמיצים' – אני יודעת שזה נשמע מוזר, ובטח מעולם לא נתקלתם בכרטיס ביקור לאיש מקצוע ש'מייעץ לאנשים אמיצים בפונטציה', אבל זה מה שאני עושה ואני אמיצה מספיק (אחרי יותר מעשור) לכתוב על זה בפעם הראשונה.
מעולם לא כתבתי על 'אומץ' לפני כן – לא כתבתי עליו כי הוא היה טאבו מבחינתי, זו נקודה רגישה אצלי.
כאדם, מעולם לא נחשבתי לאדם אמיץ עד שעברתי עם עצמי גלגולים שונים של למידה, של התבגרות ושל הבנה. היום אני מחלקת את התובנות הללו כאן בבלוג וביעוץ אישי.
מעולם לא כתבתי בפומבי על הפרנסה שלי כי חשבתי שאני צריכה להשאיר אותה מאחורי הקלעים, אבל עם השנים הרבה אנשים שאלו אותי 'מה את עושה'. היום, כשכל כך התחשק לי לכתוב על אומץ (כי אני הולכת לבדיקת דם עמוסת מבחנות…) הבנתי שהגיעה השעה.
אני עוסקת בכתיבה (שיווקית וגם יצירתית) ובייעוץ לעסקים ולאנשים פרטיים שמתקשים לאזור אומץ בחיים – אומץ לשינוי עסקי, אומץ למציאת זוגיות, אומץ לפתיחת עסק או אומץ לשינוי כיוון בחיים.
הנה, כתבתי את זה, גם אני הייתי אמיצה הבוקר – וזה אפילו עשה לי טוב 🙂
עוגיות חמאה עם ריבה
אני כל כך אוהבת לאפות עוגיות – זו התרפיה שלי, יש משהו בעבודה הזו שמשרה רוגע ושלווה – ימים חורפים שנגמרים מוקדם, תנור חם, ריבות מתוקות… מה עוד צריך בן אדם? לעוגיות חמאה עם ריבה.
אלה עוגיות קלות מאוד להכנה, הן לא דורשות כל מיומנויות והתוצאה מפנקת במיוחד. הכינו קנקן תה והתענגו.
מצרכים ל- 50 עוגיות סנדביץ ריבה (כלומר – 100 עוגיות רגילות)
במיקסר עם וו גיטרה מערבלים את החמאה והסוכר עד ליצירת תערובת בהירה, אחידה וקרמית.
מוסיפים (אחת אחת) את הביצים עד בליעה. מוסיפים את הקמח ומערבלים עד קבלת בצק.
שימו לב – אפשר להכין את הבצק באותה צורה באמצעות מעבד מזון עם להב פלדה של סכין.
מאחדים את הבצק לכדור ומעבירים לניילון נצמד לשעה וחצי (מינימום) במקרר.
אגב, מניסיון – אני מכינה את הבצק יום קודם ומכינה עוגיות מתי שמתחשק לי במהלך היום, הבצק מחזיק מעמד יפה כשלושה ימים במקרר.
מחממים תנור ל- 180 מעלות.
על משטח מקומח קלות מרדדים רבע מכדור הבצק לעובי בין 1/2 ל- 1 ס”מ, תלוי בסגנון שאתם אוהבים.
אני מעדיפה עוגיות דקות יחסית אבל זה עניין של טעם. קורצים לעיגולים באמצעות קורצן עגול או כוס, ומניחים על תבנית אפייה. כך עושים עם שאר הבצק.
מניחים חצי מכמות העיגולים שלמים בתבנית ואופים כ- 8/12 דקות תלוי בעובי. תישארו בבקשה בקרבת התנור חייבים לבדוק שלא ישרפו.
בשאר העיגולים קורצים חור במרכזן (באמצעות קורץ קטן או פקק של בקבוק שתייה) ואופים גם אותם באותה צורה.
טיפ חשוב – ניתן לרדד את אותה פיסת בצק עד 3 פעמים בלי בעיה. מעבר לזה תצא לכם עוגיית חנק.
כשהעוגיות הצטננו, מניחים על העוגיה השלמה כחצי כפית ריבה, מניחים את העוגיה עם החור מעל ומעט מסובבים.
אם אתם רוצים להשתמש באבקת סוכר יש לאבק את העוגיות עם החור לפני המריחה של הריבה.
אני לא השתמשתי באבקת סוכר כי אחרי כחצי שעה העוגיה נראית הרבה פחות טוב, אם אתם מגישים אותן מייד פזרו בנדיבות.
לא צריך אומץ גדול להתחיל לאפות עוגיות בבית – זה קל, נהדר, מעביר זמן של שקט וגם ממלא את הבית בניחוח מיוחד – אפו עוגיות לאהובים עליכם.
שיהיה לכולנו יום טוב, שקט ומלא באומץ 🙂
אוהבת אתכם, עדי קאופמן-אורבך.
