לאורך השנים אני כותבת לא מעט על זוגיות, זה נושא מורכב שיש לו כל כך הרבה אספקטים שקצרה היריעה .. ולכן אני תמיד יכולה לשוב אליו, לחשוב, להתלבט ואולי גם לומר על הנושא הזה עוד משהו קטן.
זוגיות זה עסק מורכב של שני אנשים שמגיעים מבתים שונים, לפעמים מתרבויות שונות, מתפיסות עולם ובעיקר משאיפות ומטרות… אנשים הם עם מורכב… מסתבר.
לפעמים נדמה שאנשים מסוימים מקיימים 'שדה קרב' של ממש בתוך מערכת היחסים הזוגית שלהם – שהצרכים, השאיפות, החלומות, ההגשמות לא מסתדרים עם הזוגיות…
הם נאלצים להשתמש בתחבולות ובתכסיסים בכדי לזכות ב'בכורה' ולצאת עם ידם על העליונה… כלומר, להשיג את מבוקשם על חשבון הצרכים או החלומות של בן או בת הזוג.
אני כותבת על זה כי אני עושה הכל בכדי לא לקיים שדה קרב בבית שלי – הבנתי שהמטרה העליונה שלי היא שמירה על איזור שלו ובטוח, איזור מכיל ומחבק ונטול קרבות בזוגיות שלי. איזור שמאפשר סיפוק גם כשהמציאות מורכבת ולא מעניקה לי 'הכל'. כי מי בכלל מקבל בחיים האלה הכל? זו לא אשליה?
אני חיה עם בן זוג לא 'סטנדרטי' – מוכשר ומגשים את עצמו בכל יום מבלי לעצור ולו לרגע, הוא עובד שעות מטורפות (בהנאה מעוררת קנאה) ועוד מוצא זמן לתחביבים, לחיי חברה ולזוגיות שלנו.
אני מעריצה את דני על היכולת הזו לשלב בין כל כך הרבה חלקים אבל אני שונה ממנו.
אני שקטה יותר – עובדת במקצוע שמעניין אותי, לוקחת שיעורים באוניברסיטה בשביל הנפש, ישנה צהריים (זה קודש), כותבת בלוג אוכל לקוראים הכי טובים בעולם ומתענגת על ישיבה עם ספר בבתי קפה.
אנחנו שונים מאוד אבל בוחרים שלא להיכנס לשדה קרב של מאבקים – הכרתי את דני כקרייריסט השועט קדימה אל עבר ההישגים והיעדים שלו .. בו בחרתי ולכן אני כאן בכדי לתמוך בו בהגשמה הזו.
לפני כמה ימים שאלה אותי מישהי אם אני לא מרגיש כמו 'שפחה' – הייתי המומה מהשאלה.. העובדה שאני מסייעת לאיש שאני אוהבת להגשים את המטרות שלו (אלה גם המטרות שלנו, כי הכל בסופו של דבר מתורגם להצלחה של המשפחה הקטנה שלנו) מסייעת לנו להתקדם בחיים, בעולם המורכב הזה ומתאפשרת לי הצצה או טעימה לחוויות חיים שלא הייתי פוגשת לעולם.
החיים הם מחיר תמידי שאנחנו משלמים בעבור הבחירות שלנו – אין כמה 'עוגות' – יש רק עוגה אחת וכל אחד בוחר איך לפרוס אותה, מה לקחת ממנה ומה להשאיר בצלחת.
הבחירה שלנו בתוך הזוגיות היא 'לזרום' עם הטוב שיש ולחיות עם הקושי – עם הימים בהם עברתי דירות לבד (ועשיתי את זה לא פעם), עם סחיבת 100 קילו מזוודות מבריטניה בחזרתי לארץ כשדני רץ בין כנסים ברחבי העולם, עם ימים ארוכים לבד בבית (רק נשים עצמאיות יכולות להיות בזוגיות כזו, אגב) ולסופי שבוע מלאים בעיסוקים שאינם קשורים ל'יחד' שלנו.
'החוזה הזוגי' שלנו לפעמים מתסכל, לפעמים אני מוצאת את עצמי לבד כשאני ממש רוצה אותו לידי אבל אחרי כמה דקות אני נזכרת שזו בחירה שקיבלתי כי אני מקבלת דברים שבני/בנות זוג אחרים לא מקבלים.
הרבה גבות מורמות לפעמים אבל זה ה'מחיר' – יש מחיר ואנחנו בוחרים אם לשלם אותו או לא… אין לנו כל סיבה לנהל שדה קרב בבית שלנו, באיזור הבטוח והאינטימי שלנו. את הבחירה כבר עשינו – עכשיו אפשר להתחיל לחיות איתה בשלום.
ואתם? מה אתם חושבים על בחירות זוגיות, על החוזה הזוגי (האם ניתן לשנות אותו עם השנים?) ואם יש לכם טיפ לזוגיות טובה – זה הזמן לשתף.
שקשוקת שאריות מהירה
את הבוקר אני פותחת עם שקשוקת שאריות מהירה ומשמחת – כי ארוחות שאריות הן הארוחות הטובות בתבל, ואני לא מכירה מישהו שיתווכח איתי על זה.
במחבת עם כף שמן זית הקפצתי תפוחי אדמה אפויים שנשארו לי (כוס וחצי), 4 בצלים ירוקים (כולל החלק הירוק) וחופן פטרוזייה קצוצה. הוספתי גבינה חצי קשה חתוכה (כחצי כוס, אני בחרתי בגבינת חמד שהייתה לי במקרר אבל ניתן להמיר בפטה, מוצרלה או קשקבל) ופתחתי 2 ביצים לעין.
תיבלתי במלח גס ובפלפל שחור כשהביצים מוכנות מגישים ומתענגים.
אפשרויות גיוון
עם בטטות או כל ירק אנטיפסטי שנותר לכם.
עם סלמון אפוי מפורק
עם גבינה קשה שאתם אוהבים (גבינת תום תעבוד יפה על המנה הזו)
שיהיה לכולנו יום טוב, שקט ומלא בהרמוניה.
שלכם באהבה, עדי קאופמן-אורבך.
